את החלום התורן, הקץ הזמני, כפרי הבוסר שחשקה בו נפשי. את מצעד מרקד של אורות נוצצים, כשתתני לי חיוך, עדיין נשאר רחוקים? את קנקן יפיפה, אך רק מכל אשמה, את תל ועוד תל, שרויה על אדמת השמיטה. ענוותך היא בלי גבולות, שירתך חוצה דמעות, לעד תזהיבי לבאות, האם תמשיכי לחלום את חלום נפילת חומות?
המשך קריאה