אורנים דוט קום – מגזין האינטרנט של מכללת אורנים

ים כהן כתבה סיפור המתבסס על המיתוס של אדיפוס/אנטיגונה

ים כהן

כמו כל ערב ישבנו אני ואימא בסלון על ספת העור הכחולה והישנה. אימא הייתה מרוכזת בתוכנית המוזרה האהובה עלייה, זו שלא נגמרת אף לא פעם. יש שם גברים ונשים שכל יום בוכים, מתנשקים, רבים, משלימים ושוב נפרדים.

אימא הסבירה לי שזאת לא תכנית, אלא אופרה של סבון. עדיין איני מבינה אנגלית כי רק השנה התחלנו ללמוד את האותיות, אבל אני חושבת שהעניינים שם ממש מסובכים כי הם כל הזמן מתאהבים ונפרדים. בעוד שידיה הנעימות של אימא ליטפו את שערי דמיינתי את עצמי מתאהבת. איך יודעים מי בן האדם שצריך להתאהב בו?

למרות גילי הצעיר, המחשבות על אהבה תמיד ליוו אותי. גם ליומני האישי דאגתי לספר כמה הייתי רוצה חבר וכשהייתי מתארת אותו, את אותו אחד שאתאהב בו, דמיינתי אותו ממש כמו אבא. עורו יהיה חום, ועיניו חומות וגדולות, ושיערו קצר ושחור וחיוך טוב יהיה לו. מחשבות רבות התחילו להציף אותי ופתאום הרגשתי שאני כועסת קצת על אימא. הורדתי את ידה משיערי והתרחקתי ממנה לקצה השני של הספה.

"איך יודעים לבחור אמא?… איך ידעת?".

"לבחור מה?" שאלה.

"לבחור את הבחור הנכון להתאהב בו!" אמרתי.

אימא צחקה ואמרה "ראיתי בחור נאה ומרשים, ניסיתי לגרום לו להתחיל איתי ואחרי שראיתי שהוא לא עושה צעד, עשיתי זאת בעצמי והזמנתי אותו להיפגש".

"ומתי ידעת שהוא הכי מתאים לך?".

" פשוט ידעתי, הוא הבחור הכי מדהים שראיתי".

אבא באמת מדהים, חשבתי לעצמי. עורו חום ועיניו חומות, שיערו שחור וחיוכו רחב. בדיוק כמו הבחור שתיארתי ביומן. הוא חכם, חזק, צודק ויודע הכול ובנוסף לכל זה הוא גם אוהב אותי ואני אותו.

פניתי שוב לאמי ושאלתי: "איך אני אמצא את הטוב ביותר אם את כבר לקחת אותו?".

אימא צחקה ואמרה שיש עוד הרבה בנים מדהימים כמו אבא, ואני חשבתי על הבנים מהכיתה שלי שאף אחד מהם לא באמת מדהים והתעצבתי. המחשבה שאני חייבת למצוא מישהו כמו אבא ליוותה אותי יום יום. בלילה הייתי חולמות פעמים רבות על חתונה. בשמלה הלבנה עם השובל הארוך הייתי היפה מכולם, מסתכלת  בעיניי הגבר שאותו בחרתי בעצמי, ורואה בו את אבא שלי.