הצטרפו אלינו בפייסבוק

עקבו אחרינו

אין תגובות

האם בתי הספר הממלכתיים ישרדו את המאה ה-21?

 

3453

עד כמה מערכת החינוך המוכרת לנו היום מתאימה למאה ה-21 ומי בכלל צריך אותה בעידן הגוגל והרשתות החברתיות? פרופ' יערה בר-און, נשיאת מכללת אורנים לחינוך, מסבירה מהם האתגרים הניצבים בפני מערכת החינוך של ימינו ומה צריך להשתנות בה כדי שתלמידים באמת ירצו להיכנס לכיתה.     

מאת: פרופ' יערה בר-און

זוכרים את המהפכה התעשייתית שהגיעה לשיאה במאה ה-19? את מהפכת "אביב העמים" שחילקה את אירופה לשורה של מדינות לאום לפני 170 שנה? ובכן, באותה תקופה ממש ובהשפעת האירועים הנזכרים, נולדה גם מערכת החינוך המודרנית הממלכתית, זו שאנחנו חיים איתה עד היום. כן, זה אולי נשמע מוזר, אבל בתי הספר שלנו, בישראל ובמרבית מדינות העולם, בנויים לפי מתכונת שנוצרה לפני מאתיים שנה בערך.
בזמנו, מערכת החינוך הממלכתית, המופעלת ומפוקחת ע"י המדינה, נועדה יותר מכל להשליט אחידות. במדינת הלאום המודרנית בגרסתה המערבית, ההיררכיה הרשמית בין המעמדות החברתיים השונים בוטלה והוחלפה בעיקרון שלפיו כל אזרחי המדינה שווים בפני החוק. בהמשך לכך, החינוך הממלכתי-ציבורי תוכנן להקנות לילדים מכל שכבות החברה ידע בסיסי זהה, שיאפשר להם להשתלב בעתיד בשוק התעסוקה המודרני וגם לממש באופן מושכל את אזרחותם, כלומר את זכותם הדמוקרטית להצביע בקלפי ולהשפיע על דמות השלטון במדינתם.
למעשה, מאז המאה ה-19 ועד ימינו אנו, מערכת החינוך הממלכתית מושתתת על מודל של פס ייצור. בתי הספר והמורים נתפסים כצינור חד-סטרי להעברת ידע אחיד ונתון מראש לכלל התלמידים. בכלל לא בטוח שהמודל הזה היה נכון אפילו לזמנו, אבל האם הוא באמת מותאם לעידן הנוכחי, שבו האינטרנט והרשתות החברתיות מציפים אותנו בידע זמין מכל סוג ובכל תחום? האם המודל הזה עדיין רלוונטי לעולם שבו אנשים מחליפים קריירה מדי מספר שנים ושבו שם המשחק הוא אי-וודאות וגמישות?

חינוך מתקדם לילדי האליטות בלבד?
היום, כדי לדעת מתי פרצה המהפכה הצרפתית לא צריך מורה בכיתה. הרי את התשובה אפשר למצוא תוך כמה שניות בוויקיפדיה. כמובן, זו רק דוגמה אחת מתוך אינספור. הודות לאינטרנט, מידע כמעט בכל נושא זמין לנו ולילדינו במרחק הקלקה אחת. לכן שיעורים בבית הספר שמבוססים על הוראה פרונטלית לצורך העברת ידע שמוכתב מגבוה ע"י משרד החינוך, נתפסים יותר ויותר כמיותרים ע"י תלמידים והוריהם.
גם ההעדפות של ילדים ובני נוער השתנו במובהק בשני העשורים האחרונים. קריאת ספרים נזנחה כמעט כליל לטובת המחשב והסמארטפון, והשכלה פורמלית כבר לא מעוררת הערכה כמו פעם בקרב מרבית הציבור, ולבטח לא בקרב הדור הצעיר. אם בעבר עוד ראינו במורים, רופאים ואנשי אקדמיה דמויות סמכותיות שיש לנו מה ללמוד מהן, היום כוכבי תכניות ריאליטי או יזמים מצליחים הם המודל שלנו לחיקוי. בנסיבות כאלה, לא פלא שמורים שמנסים להשיג קשב וריכוז בכיתה, נוחלים כישלון פעם אחר פעם.
ולמה בכלל צריך מתמטיקה או שינון חומר לבחינות הבגרות, כשכולנו מגלים כל פעם מחדש שאפשר להצליח בשוק התעסוקה גם בלי להצליח בבית הספר, וכשרוב העיסוקים כיום לא מצריכים ידע מהסוג שנלמד בבית הספר? לעומת זאת, עולם העבודה של ימינו, שכבר לא מציע לנו קביעות ויציבות באותו מקצוע ובאותה משרה לאורך שנים ומאופיין באי-וודאות גבוהה, תובע מאתנו מיומנויות כמו יכולת הסתגלות מהירה לשינויים, רוח יזמית ויצירתיות, אבל במרבית המקרים, אלה ממילא אינן מוקנות לנו בבית הספר.
את התוצאה אנחנו רואים בעיניים. יותר ויותר הורים ותלמידים מקרב השכבות החברתיות המבוססות נוטשים את מערכת החינוך הציבורית, שנתפסת על ידם כארכאית ומיותרת, לטובת מערכות חינוך פרטיות נפרדות, כמו בתי הספר הדמוקרטיים והאנתרופוסופיים, ואפילו לטובת חינוך ביתי. לפי התפיסה הרווחת, מסלולים אלה מקנים לילדים מיומנויות וכלים עדכניים שמערכת החינוך הממלכתית לא מספקת להם.
לתהליך הזה יש השלכות מרחיקות לכת. במקום שמערכת החינוך הציבורית-ממלכתית תיצור שוויון הזדמנויות ממשי ותצמצם פערים חברתיים, הארכאיות שלה במתכונתה הנוכחית הופכת אותה למנגנון של שימור הפערים בין עשירים לעניים, בין האליטות לבין מי שאינם משתייכים לשורותיהן. בסופו של דבר, אם המערכת לא תשתנה, נהיה עדים להיפרדות מוחלטת של האליטות ממערכת החינוך הממלכתית, ואת המחיר הציבור כולו ישלם.
כל החוקרים וקובעי המדיניות במדינות ה-OECD מסכימים שפערים חברתיים הולכים ומעמיקים הם האיום הגדול ביותר על שלומן ושגשוגן של מדינות אלה. כאשר ילדי העניים והמעמד הבינוני הנמוך זוכים לחינוך מצומצם ומיושן בעוד ילדי האליטות זוכים לחינוך מתקדם שמותאם להתמודדות עם אתגרי העידן הנוכחי, זו אינה רק פגיעה בעקרונותיה הבסיסיים של הדמוקרטיה, זהו גם מתכון למשבר חברתי, כלכלי ופוליטי חמור.

בית ספר ליצירתיות ויחסי אנוש
המערכה עדיין לא אבודה. מערכת החינוך הציבורית בהחלט עשויה לרכוש מחדש את אמון הציבור ולזכות בפופולריות מחודשת, אם נשכיל לחולל בה שינויים יסודיים שיהפכו אותה לרלוונטית לאתגרי העידן הנוכחי.
גם בעולמנו הדיגיטלי והתזזיתי בית הספר הוא עדיין מרחב חשוב עבור ילדינו, שמאפשר להם להתנסות באינטראקציות חברתיות באופן ובתדירות שקשה למצוא להם תחליף. אנחנו לא יכולים לחזות כיצד ייראו העולם ושוק התעסוקה בעוד עשרים שנה, אבל אנחנו כן יודעים שמעצם הווייתם בני אדם הם יצורים חברתיים שזקוקים לאנשים סביבם וצריכים ללמוד יותר מדבר או שניים על יחסי אנוש למען רווחתם הבסיסית. ככל הידוע לנו, זה לא עומד להשתנות גם בעתיד. לכן, אם נהפוך את בית הספר מצינור להעברת ידע ותו לא למסגרת שעיקר תפקידה להקנות לילדינו מיומנויות חברתיות וגם להכין אותם לחיים בעולם של אי-וודאות ושינויים מואצים, שמצריך גמישות מחשבתית ויצירתיות מתמדת, אנחנו עשויים למנוע את קריסתה של מערכת החינוך הציבורית.
איך עושים את זה? מעמידים במוקד את היחסים החברתיים בין המורים לתלמידים ובין התלמידים לבין עצמם. במערכת חינוך רלוונטית כשליש מהזמן מוקדש לשכלול המיומנויות החברתיות של התלמידים, כמו לדוגמה, יכולת שליטה על יצר התחרותיות ויכולת הזדהות עם הזולת, באמצעות ריבוי התנסויות חברתיות ומפגשים בין התלמידים ובינם לבין המורים.
בה בעת, חשוב  שבעולם בלתי-יציב כמו עולמנו ייצרו הילדים אינטראקציה מתמשכת עם דמויות משמעותיות שמעוררות בהם אמון ומעניקות להם תמיכה ועידוד. מודל שבו המורים לא מתחלפים מדי שנה או שנתיים אלא אותה מורה מלווה את אותם תלמידים במשך מספר שנים ניכר, עשוי לתרום ליצירת קשרים מעמיקים  וחיוביים יותר בין התלמידים למורים.
גם התכנים התיאורטיים אליהם נחשפים תלמידים בבית הספר צריכים להשתנות. לידע תיאורטי יש עדיין מקום בבית הספר, אך הוא  צריך להיות מגוון ועדכני. לצד המורים הקבועים, אפשר, למשל, להזמין לבית הספר מומחים במגוון תחומי ידע ופעילות שעשויים לעניין את התלמידים, החל מאמנות וכלה ביזמות עסקית. אלה יכולים לחשוף את התלמידים לעולמות חדשים ולהרחיב את אופקיהם.
במקביל, חשוב לזמן לתלמידים התנסויות מעשיות ביצירה ובפעילויות פיזיות, כמו אמנות פלסטית, ספורט, יוגה ובישול. עולם החומר והגוף הוא חלק בלתי-נפרד מהחיים שלנו, והמיומנויות שנרכשות דרך התנסות מעשית נדרשות לילדינו לא פחות, ואולי יותר, מאשר ידע תיאורטי.
ויש גם מקום לאופטימיות. בשנים האחרונות ניתן לראות ניצני שינוי בכיוון המדובר במערכת החינוך הממלכתית, ויותר מכך, במוסדות האקדמיים לחינוך. למשל, התכנית הנוכחית להכשרת מורים במכללת אורנים מעניקה דגש לשיפור דפוסי האינטראקציה בין מורים לתלמידים וכבר משלב מוקדם בתואר כוללת התנסויות מעשיות רבות של הסטודנטים במסגרות חינוכיות. הסטודנטים שלנו לומדים לשאול מהם הצרכים האמתיים של תלמידים ואיך להפוך את בית הספר למקום שגם לתלמידים וגם להם עצמם יהיה נעים ומעניין לשהות בו. יש לקוות ששינוי גישה זה יחלחל יותר ויותר לתוך מערכת החינוך בישראל בכללותה.

השאירו תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים


תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>