הצטרפו אלינו בפייסבוק

עקבו אחרינו

17 מאי, 2017 פורסם ב חינוך אחר, תמונת השבוע
אין תגובות

לוח, גיר ואייפד: איך מתמודדים עם תלמידי עידן הדיגיטל?

555

איך מגיבים לחרם על תלמיד בווטסאפ? האם צריך להגביל את זמן המסכים בשיעור? ולמה כדאי לדבר על פורנוגרפיה בכיתה? לד"ר מיכל דולב-כהן מהמכללה האקדמית לחינוך אורנים יש כמה עצות חשובות למורים של דור ה"ילידים הדיגיטליים"

 

מאת: ד"ר מיכל דולב-כהן

כבר יצא לכם להעביר בכיתה שיעור בנושא "עונות השנה" ולגלות שהתלמידים שלכם בוהים באייפד בתמונת עירום של אישה העונה לשם "סתיו"? גם אם לא, סביר להניח שנתקלתם באירוע דומה, בהנחה שאתם אנשי חינוך, ושהתלמידים שלכם ממוקמים אי-שם בין גילאי הגן לגילאי התיכון. בעידן שבו ילדים נולדים לתוך עולם האינטרנט והרשתות החברתיות ומעלים סרטונים ליוטיוב בגיל שנתיים, המורים שלהם, שרובם לא נתקלו מעולם בטלפון נייד כאשר היו תלמידים בעצמם, נדרשים להתמודד עם שלל אתגרים חדשים ולא פשוטים שמזמנת להם הטכנולוגיה בת ימינו.

מניסיוני, הדומיננטיות של המסכים הדיגיטליים והרשתות החברתיות בחיי תלמידים מעוררת חרדה רבה וחוסר-אונים בקרב אנשי חינוך. מצד אחד, מורים מצביעים על כך שתלמידים נשאבים לתוך מסכים דיגיטליים על חשבון מפגשים בינאישיים בעולם הפיזי, על היחשפות-יתר של תלמידים לאלימות ופורנוגרפיה ברשת, על הקושי לשמור על גבולות ופרטיות בין מורים לתלמידים, כשהווטסאפ והרשתות החברתיות מאפשרים מעקב ותקשורת ללא הפסקה, ועל התחרות הקשה על הקשב והריכוז של תלמידים מול שפע הפיתויים שמציעים האינטרנט והסמארטפון. מצד שני, מורים רבים נוטים להתעלם מהתופעות הנזכרות, מתוך רתיעה והעדר כלים מתאימים להתמודדות.

כידוע, האינטרנט והטכנולוגיה הדיגיטלית לא עומדים להיעלם מחיינו, ולמעשה, אנחנו נשאבים לתוכם יותר ויותר. לכן, צעד ראשון בכיוון הנכון הוא לשים בצד את החרדה ולאמץ תפקיד פעיל ומכוון יותר מול התלמידים שלנו, כך שנוכל לסייע להם וגם לנו ליהנות מיתרונות העולם הדיגיטלי ובו-זמנית להתגונן מפני הסכנות הטמונות בו.

 

מיניות ואלימות ברשת? בואו נדבר על זה

במשפחות רבות בישראל השימוש באפליקציות שמאפשרות להורים לעקוב אחרי פעילות ילדיהם באינטרנט, הפך להיות מאוד נפוץ. אבל אם נסתפק רק בפיקוח ומעקב, לא נוכל באמת למנוע מפגשים בלתי-מבוקרים בין ילדינו לבין אלימות ופורנו ברשת בהיחבא או מחוץ לבית. לעומת זאת, הצפת הנושא מול הילדים והעלאת המודעות שלהם להשלכות פוגעניות אפשריות של השימוש ברשת, יעודדו אותם להפעיל אחריות וביקורת עצמית ביחס לתכנים שהם נחשפים אליהם.

זה נכון גם לגבי המרחב הבית-ספרי. אם, למשל, קופצת לכם לפתע על מסך המחשב  בכיתה פרסומת לאתר פורנו, במקום להתעלם מהאירוע, דברו על כך עם התלמידים. הסבירו להם, בשפה ובדרך שמותאמות לגילם, למה סגרתם את הפרסומת ומדוע לשיטוט באתרי פורנו עלולות להיות השלכות שליליות על תפיסת המיניות שלהם. בדומה לכך, הקדישו זמן בכיתה לשיח מפורש על החוויות החיוביות והשליליות של התלמידים שלכם ברשת, והציעו להם כללים להבחנה בין תכנים פוגעניים לתכנים שאינם כאלה. למדו אותם שאפשר גם לסרב להיכנס לאתר כזה או אחר או לפרוש ממשחק מחשב שמעורר אצלם פחד או אי-נעימות.

במחקר שערכתי על קבוצות ווטאספ משותפות למחנכים ולתלמידים, התגלה כי עשרים אחוז מהתלמידים אינם מרגישים מוגנים מספיק מול תופעות של בריונות בקבוצות כאלה, אך המחנכים אינם מודעים לכך. שיח פתוח ומכיל עם תלמידים בנושא יאפשר לכם לאתר פגיעות בתלמידים ברשת, דוגמת חרם סמוי בפייסבוק או הצקות שקטות בתלמיד בקבוצת הווטסאפ הכיתתית, כמורים עסוקים, פספסנו.

מסכים בכיתה? רק כשבאמת צריך 

לעיתים, פלאי הטכנולוגיה מסנוורים גם את המורים עצמם, אך חשוב לזכור שהשימוש באינטרנט ובמחשב אינו החלופה היחידה. נכון,  מסע ויזואלי בחלל דרך האינטרנט מרתק הרבה יותר, כנראה, מתמונות של כוכבי לכת בספר לימוד, אבל לא תמיד לשימוש באינטרנט יש יתרון פדגוגי. הקפידו לשלב את הטכנולוגיה בכיתה רק כשהיא באמת נחוצה. לעיתים קרובות, אין טעם להפנות תלמידים לטקסט באתר אינטרנט במקום לספר לימוד או כתחליף לדיון בכיתה, ואם אתם משתמשים באינטרנט ככלי הוראה, נסו לעשות זאת תוך כדי יצירת אינטראקציה בלתי-אמצעית בין התלמידים: למשל, על-ידי חלוקת הכיתה לקבוצות עבודה קטנות.

המחישו לתלמידים שלכם שאפשר לנהל דיון מעניין ולמצוא מידע מרתק גם ללא תיווכה של הטכנולוגיה. כך תעבירו להם את המסר שיש חיים גם מחוץ למסכים ושגלישה באינטרנט כשלעצמה אינה תחליף ללמידה משמעותית.

ועוד דבר: לפני שאתם שולחים את התלמידים למשימה דיגיטלית כלשהי, חשוב לוודא שכולם מצוידים במכשור המתאים. גם כיום, לא לכל הילדים יש סמארטפון או אייפד, מסיבות כלכליות או אחרות, ואין הצדקה להדיר אף תלמיד מפעילות כיתתית בשם הטכנולוגיה.

להציב גבולות בחוכמה

התלמידים שלכם מעתיקים טקסטים מהוויקיפדיה בשלמותם בתור שיעורי בית ולא מרימים את הראש מהסמארטפון בזמן השיעור? אם כך, התפקיד שלכם הוא להציב להם בעקביות גבולות ברורים, ולהראות להם שאפשר גם אחרת.

אל תעלימו עין משיעורי בית שנראים כהעתקה גורפת בסיועו האדיב של הגוגל ואל תאפשרו פרצות בכללים שקבעתם בדבר שימוש בטלפון בזמן השיעור או בבית הספר. בה בעת, אל תסתפקו בהנחתת כללים "מגבוה". הסבירו לתלמידים מה פשר הגבולות שאתם מציבים להם ובקשו את תגובתם. אם תכבדו את דעתם, תגלו שהם מכבדים הרבה יותר את הגבולות שסימנתם.

נכון, זה עניין של ניסוי וטעייה. לא תמיד תדעו מראש איפה להציב את הגבול. אבל, בעצם, זה לא חדש לכם. בתור מורים מתחילים, לא ידעתם איך בדיוק להגיב גם כשתלמיד לא מגיש שיעורי בית או מאחר לשיעור, ובכל זאת, מצאתם את דרככם תוך כדי תנועה. אם כך, אין שום סיבה לאבד עשתונות מול האתגרים החינוכיים שמציבות הטכנולוגיה והרשת.

המודל זה אתם

זה קורה הרבה: מורה שאוסר על שימוש בטלפון נייד בכיתה, בודק במהלך השיעור הודעות בטלפון הנייד כי הוא דואג לבנו שנמצא בטיול; מורה מפצירה בתלמידיה להגביל את זמן המסך שלהם, אך מאיצה בהם להגיש מצגת מהיום למחר לצורך תחרות בית-ספרית באופן שמחייב אותם לשבת מול המחשב עד שעות מאוחרות; מורה אוסרת לפנות אליה החל משמונה בערב, אך שולחת הודעה בקבוצת הווטסאפ הכיתתית בעשר בלילה.

כולנו אנושיים ונכנעים במידה מסוימת לתכתיבי עידן הדיגיטל. אבל כדי להציב גבולות לתלמידים שלנו בעולם המקוון וללמד אותם לשמור על הפרטיות שלהם ושלנו, מומלץ מאוד להימנע ממסרים כפולים ולפעול לפי אותם עקרונות שאנחנו מנסים להנחיל לתלמידים שלנו. ההתנהלות שלכם כמורים היא מודל רב-עוצמה עבורם.

מצד שני, גם אם חרגתם מסיבה כלשהי מהכללים שהצבתם לעצמכם ולתלמידים שלכם, זה לא נורא, כל עוד אינכם מתעלמים מהחריגה מול התלמידים, מנמקים אותה ומציגים אותה כאירוע נקודתי. אחרי הכול, זו עוד הזדמנות ללמד אותם שלכולנו מותר לטעות.

ד"ר מיכל דולב-כהן היא חוקרת ומרצה במכללת האקדמית לחינוך אורנים, המתמחה בפסיכולוגיה של האינטרנט.

השאירו תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים


תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>