טיפים לשנת הלימודים החדשה

טיפים לשנת הלימודים החדשה

17 אוקטובר, 2016
מתרגשים? גם אנחנו. עמית ססבון, סטודנט שנה ב' (לאזרחות ולימודי ארץ-ישראל) ודור בר, סטודנטית שנה ג' (לחינוך מיוחד ומדעים) החליטו לפנק אתכם בכמ...
המשך קריאה
25th ANNUAL CONFERENCE OF THE DEPARTMENT OF ENGLISH LANGUAGE AND LITERATURE

25th ANNUAL CONFERENCE OF THE DEPARTMENT OF ENGLISH LANGUAGE AND LITERATURE

27 יוני, 2016
25th ANNUAL CONFERENCE OF THE DEPARTMENT OF ENGLISH LANGUAGE AND LITERATURE, ORANIIM The 25th annual conference of the Department of English...
המשך קריאה

This morning I pray for my enemies

19 יוני, 2016
 This morning I pray for my enemies This morning I pray for my enemies. Tonight I will arm myself with placid emotions to pursue those peace...
המשך קריאה

Teaching Icarus

19 יוני, 2016
Teaching Icarus Early morning, much too early for this learning I am trying to revive a weary lesson: Homophones – pair of words, worlds apa...
המשך קריאה

In-between

19 יוני, 2016
In-between I'm not afraid of love, nor hatred. I'm afraid of the in-between of standing on the thin line between  love and hate having no fe...
המשך קריאה

הצטרפו אלינו בפייסבוק

עקבו אחרינו

17 ספטמבר, 2015 פורסם ב זמנים משלנו, מקרא
אין תגובות

יום-הכיפורים בתרבות הישראלית: התיתכן קדושה חילונית?

יום-כיפור הוא החג היחיד שהארוחה אינה מרכז החג, והציבור החילוני ממשיך לחפש לו אלטרנטיבה אחרת שתקשור יחד את כולם לתרבות שהוא מביא איתו. עינב מוקריה עם כמה תובנות ערב החג

עינב מוקריה

החגים הם החוט המקשר שמאפשר לנו לרקום את שייכותנו לאורך כל ההיסטוריה, מימי בית ראשון ושני ועד ימינו, להמשך התרבות, המשך הדורות ולעיצוב הזהות הייחודית של כל אחד מאיתנו.  ברם כיום, חלק גדול מהציבור החילוני ההולך וגדל מרגיש זרות בחגי ישראל  וזקוק לשימור המסורת לא רק על ידי לימוד בגנים ובבתי-הספר, אלא גם בחוג משפחתו ובבגרותו. רבים חשים צורך לחוות ולקיים את החגים תוך חיפוש אחר דרכים חלופיות ובדרכם הם.

יום-כיפור הוא החג היחיד שהארוחה אינה מרכז החג, והציבור החילוני ממשיך לחפש לו אלטרנטיבה אחרת שתקשור יחד את כולם לתרבות שהוא מביא איתו.

יום הכיפורים הוא היום העשירי בחודש תשרי, היום הקדוש ביותר בשנה. זה היום בו אלוהים העניק לעם ישראל את לוחות-הברית השניים בהר סיני, וזאת לאחר שהראשונים נשברו בגלל חטא עגל הזהב. לכן, יום זה מציין יום של סליחה, מחילה, וכפרה לפני ה'.

הציווי בו הוא עינוי הנפש – צום. אסורה בו כל אכילה ושתייה כעשרים וחמש שעות, מלפני שקיעת החמה של ט' בתשרי ועד החשכה של י' בתשרי. בנוסף, נמנעים מרחיצה במים, מקרבה בין בעל ואישה, מנעילת נעלי עור, אסורה בו כל מלאכה והוא יום שבתון לכל דבר.

הקושי אותו אנו חווים במהלך הצום הוא בכדי לכפר על חטאנו, להתנקות מהאשמה.

יום-כיפור נודע גם בייחודו בכך שאנשים רבים פוקדים את בתי-הכנסת בתפילת הפתיחה "כל נדרי" ולתפילת "נעילה" ותקיעה בשופר בסיום הצום.

רבים מהציבור היהודי, שאינם מגיעים מעולם הדת, רואים בכיפור וויתור על המוכר והחלפתו באורח חיים דתי-חרדי הכולל איסורים רבים ושימוש רב במילים זרות ולעיתים מרתיעות כמו "חטא","כפרה" ו"תשובה".

עבורי, הגילוי של יום הכיפורים הלך והתבהר ככל שתהליך החיפוש האישי והזהותי שלי הלך והתעצם. זמן רב הרגשתי שמשהו לא מספיק מעוצב ושלם באופן שיום-כיפור נראה עבורי. אמנם אני מתחברת לצום ולמנוחה ממכשירי החשמל, אך לא הרגשתי שכך היום באמת מעוצב על-ידי, בתוכן שאני בוחרת ליצוק בו.

בשונה מכל שאר החגים שמאופיינים במשפחתיות, כבר כמה שנים שאת יום-כיפור אני מבלה יחד עם חבריי משנת השירות- "הקומונה". שלושת חברי לקומונה, ה"ח, ש"ק וה"צ, שכל אחד מגיע ליום הזה מנקודה קצת שונה, נולדו וגדלו בקיבוצים. כמו בכל קיבוץ היו אנשים שהיו יותר מסורתיים וצמו, אך הרוב לא צמו, והחילוניות כתרבות וכדרך חיים הייתה הדרך השלטת.

לאחד- ה"ח, היום הזה לא קדוש כלל והבחירה להיות בו עם חברים היא המשמעות שהוא נסך לתוכו, השנייה – ש"ק עוד מחפשת את דרכה אל מול יום שנתפס הכי קדוש ביהדות ונוקשה בדרישותיו הדתיות כשהיא עצמה גדלה בסביבה של איבת הדתיות ואהבת ה"שמוצניקיות", והשלישית – ה"צ, שגילתה את תכני היהדות דווקא בצבא בעת פיקודה בקורס "נתיב" (השלב ההתחלתי של קורס הגיור הצבאי), קורס לחיזוק הזהות היהודית-ציונית לחיילים שאינם יהודים על-פי ההלכה. מתוך כך חיפשה את השונה בינה ובינם והחלה לתהות איך היהדות מתקיימת בחייה.

שלושת חבריי אינם צמים, אך שומרים על יום כיפור במתכונת של יום שבתון, אינם מבצעים כל מלאכה ומתנתקים ממכשירי החשמל. המפגש תמיד מתקיים במקום אחר בארץ המאפשר טיול באזור בו אנו נמצאים, קירבה לבית-כנסת לשמיעת התפילות ותוכן נלווה בהתאם, העוסק בחשבון נפש, סליחות לעצמנו ולסובבים אותנו, וכמעט תמיד מתקשר למציאות הישראלית-היומיומית הנעה סביבנו, כדוגמת המאבק לצדק חברתי שהתרחש כאן בקיץ 2011 והקשרו לתיקון, ארבעים שנה למלחמת יום-הכיפורים והקשרה לחטא היהירות, ועוד.

אך האם הרגשת קדושה יכולה להתקיים גם ללא צום, גם ללא כניסה אל התפילה, אלא רק מעצם העמידה עם שאר קהל בית-הכנסת?

אליעזר שביד בספרו "ספר מחזור הזמנים" מציין כי כדי לחוש בקדושה יש לבצע תחילה הכנות לפני החג, העוזרות להתרוממות הקדושה. החג עצמו מתאפיין בעיקר בריקון ממלאכה ומילוי בתוכן דתי ובעשייה רוחנית סמלית, ובנוסף, בכדי לנהל חג יש צורך בציבור שלם של אנשים כדי ליצור את הקדושה.

כל מאפייניו של שבייד מתקיימים במפגש שלנו, אך כששאלתי את חבריי האם הם מרגישים קדושה ביום זה מצאתי תשובות מגוונות:

ה"ח: "המדינה משחקת תפקיד מרכזי בחג, בטלוויזיה אין תוכניות כלל ותנועת כלי-הרכב מושבתת לחלוטין.. אני לא יודע איך מורגשת קדושה, אבל יש משהו אחר ביום הזה שמכריח אותך לקחת בו חלק".

ש"ק: "ההקלה הזאת שאני מרגישה בכניסה של יום-הכיפורים דומה לעיתים להרגשה של שישי בערב בבית של סבא וסבתא. השקט שבו, התוכן אותו אנו מכניסים אל החג כשאנו יוצרים שיחות משמעותית, ולבסוף מיקומו של יום-כיפור בתחילת השנה, עוזרים לי לעשות חשבון נפש אמיתי והבטחות כנות לקראת השנה החדשה".

ה"צ: "בעיניי קדושה היא עניין של התכוונות. של בחירה. של היכולת לפנות את עצמך משאר דברי היום יום (החול( ולכוון את עצמך ומחשבותייך למטרה מסויימת, לנושא ספציפי.

ביום כיפור של השנים האחרונות אני מכוונת את עצמי לכך ובגלל זה מתאפשרת עבורי קדושה.

אך זה יכול לקרות לי בכל יום ולמען מטרות שונות".

כששיתפתי את דודי י"ש, אדם דתי, בהצעות השונות לקרבה אל יום הכיפורים הוא לא ראה את הויתור על הצום כדרך לשמר את החג: "המהות של החג זה הצום, כל העינוי זה התכלית. פתיחת שולחן עם אוכל אינה אלטרנטיבה לצום. שיחות העוסקות בסליחה ומחילה הן חשובות, אך להן ניתן לצרף את ההפסקה מאכילה ומשתייה ודרכן לקבל תחושות המענות את הנפש ומתכוונת לסליחה".

ניסיתי להקשות עליו ושאלתי האם לדעתו אדם שמענה את עצמו על-ידי כך שהוא צם, אך אינו מפנה זמן למחשבה וחשבון נפש אישי או בחוג חבריו, האם הוא יחוש בקדושה?

י"ש היסס לפני תשובתו ולבסוף ענה: "ביום-כיפור אין סיפור חג שנהוג לספר מדי שנה, המילים מתחלפות בסליחה ובחשבון נפש על השנה שעברה, כל אחד מספר את הסיפור של עצמו. הדרך להתפנות לכך לדעתי היא רק מהתנקות על-ידי צום. אין בכוונתי להחליט מהי קדושה עבור אדם מסוים, אך כל עוד ההתכוונות היא אמיתית אז דיינו".

למרות תשובתו אני מאמינה, שכדי לזכור ולשמר חגים ומועדים יש צורך בעשייה העוסקת ביסודותיו המרכזיים של החג, גם אם היא אינה לפי המסורת. לעיתים, אנשים רבים מקיימים מנהגים רבים מבלי לדעת למה. חשוב לשאול בכל רגע למה ונסות לפגוש את המנהגים בשכבה הלא מוכרת שלהם ובדרך שהיא לא בנאלית.

לא רק התפילה הכנה ביום-הכיפורים היא הדרך לבטא את סליחתנו, לעיתים המחשבה הפנימית על הדברים בהם לא נהגת כראוי היא האמת. יום-הכיפורים מעניק לכולנו הזדמנות למסע שקט במרחבי הנפש, במרחבי הארץ ובמרחב החברי. אני מאמינה שדווקא מסע לא מוכר יוצק לתוכו כוח ואור להבטחות לעשייה חדשה ולשנה חדשה טובה יותר.

השאירו תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים


תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>