אורנים דוט קום – מגזין האינטרנט של מכללת אורנים

הסטודנטים של החוג לתקשורת יצאו לסיור לימודים בתל אביב ונהנו מיום עמוס פעילויות

אנה הס

הסטודנטים של החוג לתקשורת יצאו ביום חמישי שעבר לסיור בתל-אביב. האמת שהייתי אמורה לעבוד בערב זה ולא תכננתי לצאת לסיור, אך ראשת החוג, ד"ר אריאל פרידמן, הבטיחה לי שהסיור יהיה מעניין, ולכן התאמצתי והצלחתי להזיז את מועד העבודה. על כך אני מודה לה כי הבטחתה אכן התממשה! הסיור היה מרתק, מלמד ומעלה תהיות.

הגענו לאשכול הפייס בתל-אביב הממוקם קרוב לסינמטק והרגשתי שם "high society". היו שם שולחנות מסודרים בחן עם מפות וכסאות בצבע תכלת ועם עציצים על השולחנות, כמו בבתי קפה של פעם. גולת הכותרת הייתה חברתם של מפיקים, של יוצרים, של במאים ושל נציגי רשתות השידור הגדולות בעולם.

נכנסנו לאולם המרכזי. על הבמה ישבו נציגי רשתות השידור מארצות-הברית, מבריטניה, מהולנד, מגרמניה ומצרפת (מקווה שלא שכחתי שום מדינה, אך לא נראה לי שהם יעלבו). בשלב הראשון הוצגו ה"פיטצ'ים" ולאחר מכן הנציגים והנציגות סיפרו על הקהל אותו הם מייצגים, מכך הסתבר שרוב הצופים בטלוויזיה משתייכים לגילאי חמישים פלוסמאחר שהצעירים צופים היום יותר באינטרנט.

זכינו לצפות בשלושה "פיטצ'ים" של יוצרים ויוצרות אשר הציגו את סרטי התעודה שלהם במטרה להשיג מימון. ההצגה הייתה בעל-פה ולוותה בקדימון שהוצג על הצגים. לאחר מכן הנציגים שאלו שאלות והביעו את דעתם על ההצגה. הם היו קשוחים מאוד! ההצגה הזאת הייתה רק ההתחלה. לאחר מכן הזמינו הנציגים את היוצרים שעניינו אותם לפגישות אישיות ב"בבית קפה" שבלובי ומשם התחיל תהליך ארוך (או נגמר).

הייתה זאת כבר שעת צהריים, ולכן יצאנו להפסקת אוכל במסעדות תל-אביב, וכך הכרתי סטודנטים משנים אחרות שלא נתקלתי בהם בעבר – יתרון נוסף עבורי לסיור מסוג זה.

לאחר ארוחת צהריים התיישבנו באחת הכיתות לסדרת הרצאות פרטיות שנערכה עבורנו עם יוצרים ועם אנשי טלוויזיה. ביניהם היה ערן ברק, מרצה בחוג לתקשורת, אשר שיתף אותנו בתהליך יצירת הסרט שלו, בשינויים שעבר ובדרך להשגת תקציב. ההרצאה שעניינה במיוחד ושהשאירה את הסטודנטיות עם שאלות בנוגע למוסר ואתיקה הייתה ההרצאה של נמרוד ורדי, ישראלי שחי בלונדון ומנהל גלריה לאומנות. נמרוד עובד עם אומנים שונים ומציג את עבודתם בגלריה שלו (אפשר להתרשם באתר http://www.arebyte.com/).

הפרויקט "Seeing i" שהוא עובד עליו כעת עם האומן mark farid  הוא ניסוי מדעי המשלב אומנות ונוגע ישירות בתקשורת ובחברה. בניסוי זה האומן יחיה בגלריה 28 ימים עם משקפת על עיניו שבה כל מה שהוא ייראה 24 שעות ביממה זה את חייו של אדם אחר! כן כן, קראתם נכון. הוא יראה רק את חייו של אדם אחר במשך 28 ימים, למעט שעה ביום שבה תיכבה התמונה ותוחלף במסך שחור בזמן שהוא ישוחח עם הפסיכולוג שלו, אך עדיין ישמע את הסאונד בחייו של האדם האחר. מובן שמלבד הפסיכולוג ילֻווה הניסוי ברופא שיבדוק את מצבו הפיסי ובמדענים שיבחנו את תנודות המוח, את החלומות ואת השינויים.

המטרה של הניסוי היא לבחון איך תושפע תפיסת המציאות שלו ואיך יושפע מצבו הגופני באמצעות צפייה פאסיבית בחייו של אחר לאורך תקופה זאת, מתוך ההנחה כי הצפייה הארוכה תשפיע על תפיסת העצמי שלו ועל תפיסת המציאות. הניסוי כבר התבצע למשך שלושה ימים ופורסם בכל רחבי העולם על-מנת למשוך משקיעים. נמרוד אומר כי יש התעניינות רבה. כרגע מחפשים את האדם ה"אחר" שצריך להיות גבר בגילאי 27-22, שדובר אנגלית ושנמצא במערכת יחסים (כדי שתהייה רוטינה קבועה יותר לחייו). המטרה היא למצוא מישהו בעל נתונים בסיסיים הדומים לנתוניו של מארק, והוא יוכל להזדהות אתו (אפשר להירגע. אין פה אפליה מגדרית, אלא האומן הוא פשוט גבר). המועמד טרם נמצא ומסתבר שרוב מגישי המועמדות הם מארצות הברית וממקסיקו. אפשר לראות את הפרומו באתר http://www.seeing-i.co.uk/

נשאלת השאלה היכן עובר הגבול בין המציאות הממשית למציאות הווירטואלית. איזו השפעה יש עלינו מכך שאנחנו מול המסכים יותר מול אנשים? נמרוד ומארק לוקחים את השאלות האלו עד לקצה ומתכננים ניסוי יוצא דופן. אל תנסו את זה בבית!