אורנים דוט קום – מגזין האינטרנט של מכללת אורנים

בבוקר יום חמישי, 18.12.2014, יצאו הסטודנטים והסטודנטיות של החוג לספרות במכללת אורנים לתיאטרון הערבי בחיפה, 'אלמידאן'. במהלך הביקור נבחנה השאלה – האם יש דבר כזה תיאטרון פוליטי?

האולם הקטן והאינטימי של תיאטרון 'אלמידאן' בחיפה התמלא בסטודנטים ובמרצי החוג לספרות, שהגיעו לחזות בהצגה 'עובד שבת' בבימויו של סיני פתר, אחד מבמאי התיאטרון החשובים ביותר בארץ. בשיחה שהתקיימה עם האחרון ועם סלוא נקארה, שחקנית ידועה (בין היתר 'עבודה ערבית') שלא מזמן נכנסה לתפקידה כיועצת האמנותית של 'אלמידאן', נחשפה הסיבה להתעסקות בשאלת כניסתה של הפוליטיקה אל התאטרון: 'עובד שבת' מסמל את הפעם הראשונה מאז נולד 'אלמידאן' שבה הוא מעלה מחזה בשפה העברית, שמשתתפת בו שחקנית יהודיה ושהפועלים מאחורי הקלעים הם יהודים וערבים.

את מוצא כתיבתו של המחזה סיפרה נקארה: המחזאי חנא עידי נישא לאישה יהודיה ועזב את ישראל בשנות ה-70. שהייתו בחו"ל גרמה לו לשאול שאלות הנוגעות בזהותו, לאורן כתב את 'עובד שבת'. ההצגה עצמה כוללת שני שחקנים בלבד, ערבי ויהודיה, ומתעסקת בעברו, בעתידו ובשאלת זהותו של הערבי עובד השבת.

מנחה השיחה, ד"ר ישראל המאירי – מרצה בחוג לספרות, סיווג את המחזה לז'אנר המתח והעלה שאלות: האם יש צורך בתאטרון פוליטי? האם אנחנו צריכים להיזהר? האם הוא פוגע? משום שלפי דבריו "מדובר באירוע קהילתי ולא באינטימיות שנעשתה עם ספר או שיר", הוא ביקש מקהל הסטודנטים לשאול את עצמם אחרי ההצגה: האם מה שראו נחשב לתיאטרון פוליטי?

פתר חשף את הקשר שבינו לבין התיאטרון ולבין הפוליטיקה, כשאמר שכשגילה את הבמה – הבין ששם הוא רוצה לחלוק את השקפותיו. בנקודת זמן בדרכם של משתתפי השיחה, פתר ונקארה, הקימו השניים תיאטרון רחוב בתל אביב בניסיון להביא את הפוליטיקה אל קהל האזרחים, אך נתקלו בקושי כשהאירועים שעל סדר היום השתנו מרגע לרגע והם לא עמדו בקצב.

בתום ההצגה, נפתח דיון נוסף שאליו הצטרף גם שחקן 'עובד שבת', מחמוד אבו גאזי. המרצים והסטודנטים הרבו לשאול שאלות. ניתן לומר שהמחזה הצליח לעורר תגובות בקרב הקהל, על אף שהוצג על ידי שני שחקני תיאטרון בלבד.

לקינוח טיילו הסטודנטים והסטודנטיות בואדיניסנאס – בנייני אבן עתיקים בונים שכונה צרה, שבה בתי עסק ומגורים מתקיימים אלו לצידם של אלו. על הכביש ילדים משחקים כדורגל, כמה גברים מתפרנסים מניקוי צבע ממכוניות, וביניהם הסטודנטים והסטודנטיות – אוכלים פלאפל, נכנסים למסעדה, או סתם מביטים בנוף.