אורנים דוט קום – מגזין האינטרנט של מכללת אורנים

משלחת סטודנטים מצטיינים מ"מכללת אורנים" ערכה ביקור בעיר הגרמנית "קרלסוהה", ופגשה קבוצת סטודנטים גרמניים. הנושא העיקרי במפגש היה הרב תרבותיות, אבל בשיחות הגלויות שניהלו הצעירים משני העמים עלו נושאים מהעבר.

מאת: מורן סרוסי |

לפני מספר שבועות טסתי לגרמניה עם משלחת סטודנטים מתכנית המצטיינים ומהפקולטה למח"ר, בראשותם של ד"ר ורדית מקלר פיק וד"ר משה שנר.

לאחר סמסטר שלם שבו למדנו, חקרנו ודיברנו על תרבות, על רב תרבותיות, על הגליל, על ארץ ישראל ועל גרמניה, הגענו לעיר קרלסרוהה, ופגשנו שם סטודנטים וסטודנטיות מהאוניברסיטה לחינוך.

כשפגשנו אותם האווירה הייתה חמה. מהר מאוד התחברו הסטודנטים והסטודנטיות מהארצות השונות, והחלו לדבר על נושאים רבים, כאילו הם מכירים כבר שנים. היה נחמד לראות את החיבור שנוצר בין אנשים שמעולם לא נפגשו וספק אם היו נפגשים כלל אילולא הפרויקט הזה.

נחלקנו לקבוצות עבודה בטרם הגענו ל"קרלסרוהה". במהלך הביקור כל קבוצה (שמורכבת מסטודנטים ישראלים וגרמנים), התמקדה בנושא המחקר שלה, בשאלת המחקר, בדרך העבודה ובהשערות המצופות. מטרת המחקרים הייתה לבדוק ולבחון היבטים של רב תרבותיות בגרמניה ובישראל.

מלבד העבודות המחקריות והאקדמיות שלשמן התכנסנו, הגרמנים ערכו לנו סיורים ב"קרלסרוהה" ובערים נוספות באזור. הם סיפרו לנו על העבר של גרמניה לפני שאוחדה ואחרי כן, וגם סיפרו לנו על התרבות שלהם. לא נשארנו חייבים, וגם אנחנו הצגנו להם דברים מהתרבות שלנו – הכרנו להם את השבת בעריכת טקס קבלת שבת, ואף הכנו טקס לזכר יצחק רבין ובו דיברנו על חשיבות הדמוקרטיה ועל חשיבות השלום במחוזותינו ובכלל. שום נושא שיחה לא נותר ללא מענה – גם נושא השואה שנחשב "טאבו" ו"הפיל הגדול בחדר".

אני רוצה לספר ולהתמקד בחוויה המיוחדת ביותר שהייתה לי בביקור הזה, והיא אירוח בקהילה היהודית ב"קרלסרוהה". בערב שבת ובשבת עצמה הלכתי אל בית הכנסת ושם פגשתי יהודים חמים וטובים ששמחו לדבר אתי, להכיר אותי ולהתעניין במדינת ישראל האהובה עליהם מאוד. זה היה עבורי מפגש מרתק מאוד – לפגוש יהודים במקום כה רחוק מישראל – במקום המנוכר והכואב ביותר לעם שלנו.

הבנתי מדבריהם שמדינת ישראל חשובה להם מאוד והם דואגים לה. במהלך תפילות השבת הם בירכו את ישראל ואת החיילים פעמים רבות, והתפללו לשלום ולשלווה במדינה הקטנה שלנו. הופתעתי לראות כיצד בבית הכנסת הם מורידים את הכובעים ואת המעילים ולפתע מתגלות כיפות וציציות – דבר שמחוץ לבית הכנסת מוסתר מעין כול. אפילו את השם שלהם הם מסווים – במקום שמעון, סיימון.

זה המחיש לי עד כמה זה לא ברור ולא מובן מאליו שאנחנו יכולים לחיות בארץ שלנו בחופשיות, עד כמה אנחנו צריכים לומר תודה על כך שיש לנו מדינה יהודית שבה אנחנו יכולים לקיים מצוות בלי להתבייש ובלי לחשוש.

החוויה בגרמניה לימדה אותי הרבה על עצמי, על החיים, על יהודים ועל רב תרבותיות. למרות כל הקשיים שהיו בנסיעה (והיו לא מעט כאלו) הצלחתי למצוא דברים טובים וללמוד מהם.

הסטודנטים הישראלים והגרמנים שהשתתפו במשלחת, קרלסוהה.