אורנים דוט קום – מגזין האינטרנט של מכללת אורנים

החוגים לתקשורת וללשון עברית קיימו יום עיון שמשך אליו סטודנטים ואנשי סגל, ועסק בנושא המורכב של תקשורת בעת מלחמה.

מאת: נוי חדד|

תחת הכותרת "כשהתותחים רועמים: הרטוריקה של התקשורת בעתות מלחמה" נערך יום עיון לחוגים לתקשורת וללשון עברית במכללה האקדמית "אורנים" ביום ראשון שעבר בהשתתפות סטודנטים רבים ואנשי סגל.

לאחר קבלת פנים עם קפה ועוגיות נשאו דיקן הפקולטה למדעי החברה והרוח,  ד"ר ג'ק פסטור, דברי ברכה לבאי הכנס, ואחריו עלו לבמה ד"ר עירית זאבי, ראשת החוג ללשון עברית וד"ר אריאל פרידמן, ראשת החוג לתקשורת.

ד"ר אריאל פרידמן

ההרצאה הראשונה הייתה של ד"ר דליה גבריאלי- נורי שדיברה על שיח המלחמה הישראלית. ד"ר גבריאלי- נורי מייצגת את השיח הביקורתי, ומנתחת את אופני השיח בתקשורת. לדבריה, התקשורת 'מנרמלת' את המלחמות ולעיתים גורמת להצגתן באופן חיובי. הרי אין מלחמה שנקראה "ילד מת". שמות המלחמות או המבצעים עד כה הם – "עמוד ענן", "עופרת יצוקה", "צוק איתן" וכדומה. דבר שמעביר תחושה שהכול בסדר ואין שום דבר חריג.

ד"ר גבריאלי- נורי שמה את הדגש על המילים ועל התמונות הממוחזרות בתקשורת שמחזקות את נושא הנרמול.

אחריה עלתה לבמת הנואמים אורית פרלוב, חוקרת רשתות חברתיות בעולם הערבי ועוקבת אחר ה"שיחות" שלהם ברשת. ביום העיון היא הציגה ארבע הנחות עבודה שגויות במבצע "צוק איתן", ודברה על השימוש ברשתות החברתיות במגזר הערבי כפלטפורמה אינפורמטיבית ומשחררת בתקופת מלחמה. היא ציינה כי באמצעות רשתות חברתיות בולטות, כמו הטוויטר, הפייסבוק, הבלוגר והיוטיוב, חלקים מהאוכלוסייה הערבית מביעים את הסיפור האישי של כל אחד מהם; כחמישים אחוז מהילדים שמתחת לגיל שמונה עשרה הביעו את עצמם וסיפרו את סיפורם בכל יום מימי המבצע.

יצאתי מההרצאה עם משפט אחד חזק: "ככל שסותמים לך את הפה, אתה רוצה למצוא עוד ועוד דרכים להביע את עצמך, ובסופו של דבר לדבר".

אחרי הפסקה קלה שמעו באי הכינוס את הרצאתו של ד"ר חננאל רוזנברג, "כשהתותחים רועמים התלמידים מדברים": מורים ותלמידים ברשתות החברתיות במהלך "צוק איתן". בהרצאה הציג חננאל את עבודת הדוקטורט שלו, שנעשתה במהלך מבצע "צוק איתן", והתמקד בקשר בין מורים לבין תלמידים מהדרום במהלך המבצע, בימי החופש הגדול, באמצעות הרשת החברתית, כמו whatsapp, ושכביכול לא הייתה כל מחויבות מורה – תלמיד. השאלות שנשאלו במחקר: מי חיפש את מי? האם זה תרם להקלת התחושה של המלחמה? האם קורה משהו בזמן הזה שהוא שונה? אילו תחושות העניק הקשר בין המורים לתלמידים והאם הוא נתפס כמשמעותי לדעתם?  הייתה זו הרצאה מעשירה, שתרמה רבות לקשר בין החינוך לתקשורת.

את ההרצאה האחרונה העבירה ענת רועי שפירא, מרצה בחוג לתקשורת ואלופת אירופה בדיבייט. ענת דיברה על הרטוריקה של ההסברה הישראלית במהלך מבצע "צוק איתן", ודנה בשאלה אם זהו קרב אבוד מראש. ההרצאה ריתקה את הקהל, ובהמשך התפצלו באי הכינוס לשתי קבוצות לפי החוגים.

ענת רועי שפירא

בחוג לתקשורת צפו באי הכינוס בסרט "יום אחד אחרי השלום" של מירי לאופר. לאחר מכן, בהובלת ראשת החוג לתקשורת, ד"ר אריאל פרידמן, התקיים דיון פורה ומגוון על הסרט. מי אהב ומי פחות, מי חושב אחרת ומי חושב שזה אפשרי. הועלו בדיון דברים שלא כולם ראו בסרט, גם בצפייה שניה.

דיון לאחר צפייה בסרט "יום לאחר השלום"

היה כיף שניתנה לחוג שלנו הזדמנות לדבר ולהביע. ראיתי סטודנטים שעדיין לא סיימו להוציא את שעל ליבם מפאת הזמן הקצר שנשאר בסיום הכינוס. לוקחת את זה לחלוטין למקום שהוא חיובי ותורם, ומאחלת לחוג שלנו שנלמד לקחת את הדברים למקומות שאנו מאמינים בהם, ונביע את דעתנו כשאנו רוצים בזאת.

צילום: שירי מנשה