אורנים דוט קום – מגזין האינטרנט של מכללת אורנים

ראש מרכז שי לפסיכותרפיה רב-ממדית במכללת אורנים, פרופ' קרמר-מור: "מלחמה מהווה הזדמנות מצוינת להכניס לכיתות וגם לעולם הילדים, חוויות של יצירה, הנאה, שיתוף ותקווה"

על מה מדברים עם הילדים ועל מה לא, ואיך עוברים את הימים הראשונים בכיתה? שאלה זו מנקרת כרגע בראשיהם של מורים וגננות רבים הנפגשים עם ילדי ישראל, שחוו בחופשת הקיץ אזעקות, שהיות ממושכות במקלטים וחשיפה לחדשות מפחידות ומעציבות מדי יום ביומו. לדברי ראש מרכז שי לפסיכותרפיה רב-ממדית במכללת אורנים, פרופ' דניאלה קרמר-מור, אין מתכוני פלא או שיטת קסמים להקל על ילדים, זאת מכיוון שכל ילד וילד נושא בתוכו עולם שונה. עם זאת, היא אומרת, ישנם עקרונות בסיסיים מתחום בריאות הנפש, שיכולים להוות קו מנחה למפגש הראשוני וגם להמשך ההתמודדות החינוכית עם אירועי השעה, אחרי חופשת קיץ קשה ומתוחה שהם עברו.

מה את מציעה למורה או לגננת?

"ישנם כמה תרגילים כיתתיים לעידוד השיח על אירועי הקיץ. למשל, אפשר לבקש מכל ילד לקפל דף לשניים, כאשר על חצי דף לכתוב חוויה קשה שחווה במהלך החופש הגדול, ובחלק השני לשתף בחוויה משמחת שעבר בחופש הגדול. אצל ילדים קטנים יותר ניתן לצייר. כמו כן אפשר לבקש מהילדים להעלות שמות של רגשות שחוו במהלך החופשה (ללא עובדות או אירועים), ולהכין רשימה שלהם על הלוח: כעס, ייאוש, פחד, שמחה, שייכות, כיף, תסכול, אכזבה, בדידות, הנאה, אהבה, עצבנות, שעמום, חמלה וכו'. חשוב שהרשימה תהיה של הילדים ולא של המורה או הגננת".

כדאי לשתף את ההורים?

"אפשר להכין יצירה כיתתית משותפת, כמו פוסטר קבוצתי שיבטא את החוויות והרגשות במהלך החופש הגדול בצל האירועים. איסוף כל החומרים תוך דיון בכותרת שהכיתה תיתן לעיתון או לתערוכה משותפת שלהם בנושא 'החופש בצל מבצע צוק איתן', תוביל ליצירה שיש לה מקום על הקיר או באתר הכיתתי, ובמקרה כזה רצוי בהחלט להזמין את ההורים לראות ולכבד".

היית ממליצה להתייחס לצד האחר או לילדי עזה?

"בהחלט. ניתן לעשות זאת באמצעות מכתבים וציורים. התלמידים, למשל, יכולים לכתוב מכתב לילד פלסטיני מפוחד (שאינו בן משפחה של אנשי חמאס), באותו הגיל. כאן יש מתן אפשרות לבטא את המצוקה והתקוות שלנו, וגם להבין שבצד השני יש ילדים שסובלים בדיוק מאותו המצב, וגם להם יש תקוות וחששות. ההבנה שכולנו קורבנות של מלחמה, שכולנו רוצים לחיות חיים טובים, ושיש מקום ומשמעות להבעת הצורך המשותף בעתיד טוב יותר, חשובה מאוד לפיתוח האנושיות של הפרט ויכולת ראייה של האחר".

לסיכום אמרה פרופ' קרמר-מור: "מלחמה היא לצערנו הזדמנות מצוינת, שלא בחרנו בה אך חשוב לנצלה, להכניס לבין כתלי בית הספר, כמו גם לעולם הילדים, חוויות של יצירה, הנאה, שיתוף ותקווה דרך העיסוק המשותף באירועים וברגשות קשים שאסור לעודד את הכחשתם או הדחקתם. תפקיד אנשי החינוך אינו לעצום עיניים, לעבור לסדר היום או לעסוק באג'נדות פוליטיות שמעוררות חילוקי דעות ולחץ נוסף ומיותר בשעות קשות אלה. תפקידם הינו לעשות כמיטב יכולתם כדי לקדם, בתקופות טראומטיות כאלה, את בריאות הנפש ותחושת החוסן של הילדים הנמצאים תחת אחריותם".