אורנים דוט קום – מגזין האינטרנט של מכללת אורנים

מאת: חן אלטוף |

הדרת נשים והדרך שבה נתפסות נשים בחברה ובתקשורת הוא נושא המעסיק את החברה הישראלית. לירן-אלפר וצרפתי (2013) טוענות כי נשים בכלל ופוליטיקאיות בפרט מודרות באופן כלשהו מכלי התקשורת. כהוכחה, האחרונות מוצגות כ"נשים בפוליטיקה" ולא כפוליטיקאיות. התקשורת מפקפקת ביכולתן של נשים בכל הנוגע לכלכלה ולביטחון, נושאים הנתפסים כגבריים. למרות היותן של אותן נשים פוליטיקאיות, מתמקדת התקשורת בעיקר במראן החיצוני, משייכת להן תכונות אופי "גבריות" או מתמקדת בתפקידן כרעיות וכאמהות.

בתוכנית "אולפן שישי" ששודרה בתאריך 27.06.14 שודרה כתבה על הברונית דה רוטשילד (היא אמנם לא נחשבת פוליטיקאית אך שייכת למשפחת אצולה בעלת הון. הכל מכירים את היחסים בין הון לשלטון, לכן אתייחס אליה כאל פוליטיקאית). הכתבה נפתחה בתמונות של בובות בארבי. התייחסותו הראשונית של המראיין הייתה לגבי חוסר הרצינות של הברונית, משום שהיא לא לבושה באופן מכובד לצילומים (!). הוא התמקד בעיקר בעובדה שהיא נכנסה למשפחת רוטשילד דרך נישואיה, שבעלה העביר לה את הניהול על הנכסים בעוד הוא עצמו מתעסק בזוטות כמו ספורט, ועל כך שהיא מגדלת ארבעה ילדים. הברונית הצטיירה כאישה נאה וחזקה, אך לא על פי יכולותיה המקצועיות. "סנסציה של ממש" – אישה בראש משפחת בעלי הון מוצגת כ"אישה צעירה ויפה" ולא כאשת עסקים. אין התייחסות לייחוסה המשפחתי, לכישוריה, לידע ולניסיון שלה. על מנת להשוות ייצוג נשי זה לייצוג גברי ניתן לראות כתבת ריאיון ששודרה באותה תכנית ממש עם הנשיא שמעון פרס (פוליטיקאי גבר), אשר התמקדה בעיקר בנושא החטופים ובסכסוך הפלסטיני-יהודי.

התכנית מדגימה באופן כמעט בוטה את התיאוריות המסבירות הדרת נשים ואת ייצוגן בכלי התקשורת, את התייחסות התקשורת לתפקוד המשפחתי ולמראה חיצוני של נשים במקום לכישוריהן.

בנוסף, לדבריה של כהן-אביגדור (2000), נשים העוסקות במקצועות גבריים מוצגות כחריגות הראויות לציון. בתכנית "פגוש את העיתונות" ששודרה בתאריך 21.06.14 ניהלה רינה מצליח ריאיון עם חברת הכנסת חנין זועבי. לפניו הציגה מצליח אירועים מעברה: "חברת הכנסת זועבי עשתה השבוע את מה שהיא עושה הכי טוב, התבטאויות פרובוקטיביות",  וכך המשיכה ותיארה בפירוט אירועים כגון משט המרמרה והתנצחויות בכנסת. במהלך הריאיון זועבי נשאלה על התבטאויותיה, על חטיפת הנערים ועל התנהלות הממשלה. לכל אורכו היא מצטיירת כאישה פרובוקטיבית, צעקנית ומתלהמת, תכונות הנחשבות לגבריות ולכן מעוררת פרובוקציות, ופרובוקציה מוֹכרת.

זאת דוגמא קלאסית המדגימה את התיאוריות הנוגעות לייצוגי פוליטיקאיות בתקשורת, אשר מציגה אותן כחריגות, לא נורמטיביות ובעלות תכונות אופי גבריות כגון אסרטיביות ולוחמנות.

את התכנית "אולפן שישי" מנחה גבר ובפאנל באולפן יושבים ארבעה גברים ואף לא אישה אחת. הכתבה על הברונית נדחקה לסוף המהדורה, למקום השמור בדרך כלל לתרבות ומוזיקה. אולם את התכנית "פגוש את העיתונות" מנחה אישה, בפאנל יושבים שני גברים ואישה אחת, שני הראיונות המרכזיים בתכנית ספציפית זו כללו נשים ונושאים ביטחוניים. הדבר נראה כניסיון לשיווין בין ייצוג גברים לייצוג נשים, אך בפועל בשתי התכניות התקשורת מנציחה את הסטריאוטיפים ואת אי השוויון. היא מטמיעה את החשיבה השוביניסטית-סקסיסטית בחברה, כלומר מקבעת את הדעות הקדומות בנוגע לתפקידי נשים ולחוסר יכולתן להיות גם נשים וגם לעסוק בעסקים או בפוליטיקה מבלי להיחשב חריגות.

האם יש הבדל בין התכניות? האם ב"פגוש את העיתונות" באמת ניתן ייצוג נשי הולם? מה יותר גרוע, גבר המנציח את הסטריאוטיפ או אישה המנציחה אותו?