אורנים דוט קום – מגזין האינטרנט של מכללת אורנים

מאת: רוני בלייר |

תכניות הריאליטי מוצפות במשתתפים וזוכים ערבים ולכן אברר כאן האם ההצלחות הרבות משפרות את מצב הציבור הערבי והיחס של הרוב היהודי אליו או שמא זהו ייצוג שכל מטרתו רייטינג ופרסומות?

תוכניות הריאליטי כבר מזמן אינן טרנד, הן הפכו לנדבך מרכזי בהרגלי  הצפייה של החברה בישראל. על פי ""THE MARKER  בשנת 2011 שש מתוך עשר התוכניות הנצפות ביותר בשנה השתייכו לז'אנר זה ובשנת 2013 שמונה מעשר הנצפות ביותר הן תוכניות ריאליטי.

לאור הנתח הגדול שתוכניות אלה תופסות בלוח השידורים, לא מפתיע לראות ייצוג לכל האוכלוסיות בחברה הישראלית ובהן גם ייצוג לציבור הערבי. שתי הזוכות- נוף עתאמנה אסמעיל ממאסטר שף  ולינה מח'ול מדה וויס, הצטרפו אל קודמן, פיראס ח'ורי שזכה בתוכנית "פרוייקט Y ", והפך לזוכה הערבי הראשון בתוכנית ריאליטי, מהווים דריסת רגל במרכז הפריים טיים היהודי. כמעט בכל תוכנית שמציגה מנעד רחב של אנשים מרחבי החברה, ישנו ייצוג גם לציבור הערבי. אם כן, נשאלת השאלה האם ההשתתפות הפעילה בכל כך הרבה תוכניות פריים טיים של ערבים אכן מהווה ייצוג הולם למיעוט הגדול ביותר שיש במדינת ישראל (20.7% על פי נתוני הלמ"ס מאי 2014)?

האם ייצוג זה  ומהווה גשר לשיפור היחסים בין יהודים לערבים?

אסכולת סדר היום של כספי (1996) קובעת שלתקשורת יש כוח לקבוע מהם הנושאים שיהיו על סדר היום הציבורי, לכן אפשר לחשוב שהשתתפות בשלבים הסופיים של תוכניות עתירות רייטינג יוביל לשיפור היחס של כלל החברה הישראלית כלפי ערביי ישראל. אך ,בפועל אין כל שינוי לטובה ויתרה מכך, בחודשים האחרונים  אנו נתקלים בתופעות אלימות כפשעי "תג מחיר", הקצנה בביטויים שנאמרים ונכתבים מעל דפי פייסבוק עתירי חברים כ"כולנו בעד מוות למחבלים" "כולנו נגד השמאל הקיצוני" ועוד רבים ואלימים מאוד.

בנוסף לכך, מסקר שנערך ע"י קשת עולה כי השפה הערבית מפריעה ל58% מבין הצעירים בגילאי 18-20.

אם ננסה לאפיין את משתתפי תוכניות הריאליטי הערבים ניתן להצביע לרוב על  נשים ערביות, לרוב בעלות חזות מערבית ועדיף גם שתהיינה  ערביות נוצריות. בקרב רובן לא יורגש המבטא  וכולן תהינה "קלות לעיכול" עבור הצופה הישראלי היהודי.

פרופ' אמל ג'מאל, ראש התוכנית לתקשורת פוליטית למנהלים באוניברסיטת תל אביב טוען בראיון למאקו  (31.1.13) שהתכניות כביכול מנסות לייצג חברה פלורליסטית, אך בפועל המציאות בישראל איננה מתרחשת במטבח המצולם והערוך של מאסטר שף, אלא דווקא ביציעי איצטדיון טדי , בזמן משחקי הכדורגל של קבוצת בית"ר ירושלים.

הוא מוסיף וטוען שההשתתפות בתוכניות אלה לא רק שלא שוברת את הסטיגמה על הציבור הערבי, אלא היא אף מקצינה אותה , בכך שמייצרת גיבורים ערבים שרחוקים ביותר מהסטיגמה הקיימת ואם כבר החזות שלהם היא "ערבית" כמו סלמה ממאסטר שף היא תהיה עדינה מאוד ולעולם לא תדבר על פוליטיקה.

גם פיראס ח'ורי, זוכה פרוייקט Y מוסיף ואומר:  "כשאני הייתי בריאליטי הייתי 'הישראלי הטוב' שלא חורג מהתבנית המקובעת של מה שהוא אמור להיות. לא הייתי באמת 'אחר', כי בכל המדיה הישראלית אין קבלה אמיתית של אנשים כמוני. אלה רק ניצנים של נאורות מזויפת”.

לעומתם ענת סרגוסטי, מנכ"לית "אג'נדה" מרכז ישראלי לאסטרטגיה תקשורתית, טוענת במאמר של "גלובס" מיום 2.2.13 ש "ההשתתפות עוזרת לייצוג של הערבים בהקשר נורמלי ולא בהקשר לאומי-ביטחוני ושלילי, שמתייחס לסכסוך, לפוליטיקה ולמטענים בין יהודים לערבים".

סרגוסטי טוענת, ש"הדבר הכי נורמלי שיכול לקרות – שיתייחסו אל מישהי כמו סלמה בתור בן אדם ולא בתור ערבייה. על אף השטחיות של תוכניות הריאליטי, יש שם משהו מאוד עמוק כי אנחנו פוגשים את הדמות של המתמודד הערבי לאורך זמן ואנחנו מתיידדים איתה – לעומת כתבה במהדורת החדשות שלאחריה אנחנו פשוט ממשיכים הלאה". גם היוצר סייד קשוע תומך בדעה זו וטוען באותו ראיון למאקו ,שכל השתתפות של ערבים בתקשורת מוסיפה ומקדמת את המגזר ואין לו שום דבר נגד ריאליטי. אבל אם תשאלו אותו, הוא היה מעדיף שבמקום תוכניות הריאליטי ישודרו סרטים דוקומנטריים על מצב הפלסטינים בשטחים. "הייתי רוצה לראות את הטלוויזיה מתמודדת גם עם הסוגיות האלו", הוא אומר.

קשוע עצמו תרם לשאלה פרק מהסדרה המצליחה "עבודה ערבית". בפרק זה אמג'ד, עיתונאי ערבי, גיבור הסדרה נכנס לבית האח הגדול במטרה להעביר מסר של אחדות ושלום לקהל הרחב, אולם,בפועל נדרש לבדות דמות של יהודי בשם דניאל אפשטיין (שם אותו "המציא" בעצמו, המעיד על ניסיונו של קשוע להראות בצורה הומוריסטית כיצד עשויה דמות ערבית להצליח בפריים טיים). שאר משתתפי הבית בפרק זה צריכים לגלות מיהו המתמודד הערבי המסתובב בבית האח הגדול. כמובן שכל החשדות של בני הבית מופנים באופן מידי אל עבר הגבר עם החזות המזרחית, הקולני, הגס והתוקפן שחלומו הגדול הוא לפתוח מסעדה. גם כאן קשוע נותן ביטוי, גם אם אירוני, לסטיגמה הקיימת כלפי ערביי ישראל, הסטיגמה הכל כך שונה מגיבורי הריאליטי הערבים שבמציאות, גיבורים הקרובים מאוד לדמותו של אמג'ד בתוכנית.

האומנם ההשתתפות של ערבים ישראלים בתוכניות הריאליטי, בזמן פריים טיים מהווה ייצוג הולם לציבור זה ומקדמת את סיכוים להשתלב בחברה הישראלית? עמדתי לגבי זה, כמו גם לגבי מצב הסכסוך עצמו היא מורכבת.

מצד אחד , אני מקבלת את עמדתה של סרגוסטי על כך שההשתתפות בריאליטי מצליחה לחצות גדרות גבוהות של פחד וגזענות. ההשתתפות מאפשרת ליהודים לחוות ערבי אחר מזה המופיע בחדשות,  מציעה להם להזדהות איתו ולרצות בהצלחתו. הקהל מלווה אותו לאורך זמן ובכך מאפשרת לציבור לשנות מעט את דעתו הקדומה,  מה שמקרב מעט את הסיכוי לשיפור מצבם ותדמיתם של הערבים ושיפור היחסים בין העמים.

מן הצד השני אני סבורה כי דמות "הערבי האחר" אותו פוגש הציבור היהודי בתוכניות הריאליטי הוא גם אחר מדמות הערבי אותו הוא צפוי לפגוש ברחוב. מפגש כזה עם מישהו שונה ממה שהתרגלנו בריאליטי עשוי להעמיק את הקרע בבחינת "אני חשבתי שאתם השתפרתם והתקדמתם אבל כנראה שטעיתי…"  ההתעקשות על הצגת דמויות מאוד שונות מהנורמה בחברה הערבית תוך הסתרת ערביותן, הסתרת השפה הערבית  והסתרת מצוקות הציבור בכלליות תחת אדי וריחות המטבח הערבי וקולות עוד עם גיטרה ופסנתר, חוטאת לבמה ולכוח שיש לתוכניות אלה, ליצור הזדהות וקרבה עם מצוקות וכאבם של המיעוט הגדול בישראל. התקשורת מבזבזת את כוחה לייצר מציאות אחרת ולעצב דעות שונות ,בכך שהיא פועלת בעיקר למקסם רווחים מפרסומות ורייטינג על חשבון היכולת לקדם מציאות שונה וטובה יותר.

אמג'ד עצמו, הוכיח זאת לכולנו כאשר בפועל כשל במשימתו בבית האח הגדול ,להעביר מסר של שלום וקרבה בין העמים, יתרה מזאת, כל שנהיה ממנו היה בסך הכל כלי משחק בשירותו של הרייטינג.

http://www.mako.co.il/culture-weekend/Article-c8737cac9db8c31006.htm

http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000818684