אורנים דוט קום – מגזין האינטרנט של מכללת אורנים

מאת : לימור בן חמו |

לאחרונה אנו ערים לעובדה כי אין כמעט יום שאנו לא נחשפים לפרשית מין בדרך כזו או אחרת אך ניתן לראות בברור כי רוב האירועים שמתוקשרים או שמגיעים לידיעת הציבור באמצעי התקשורת הרבים הן לרוב עבירות מין בקטינים או בקטינות. השאלה הנשאלת כאן היא האם זו מכת מדינה או שמא צירוף מקרים?  מה שמדאיג  אותי יותר זה מה קרה לנו כחברה, לנוער, לילדים ולנו המבוגרים האחראיים? האם יש אשמים שאפשר להפנות כלפיהם את האצבע או שהגורמים לתופעה הזו הם רבים כשם שהתופעה רחבה. מה שברור לי ולרבים אחרים בוודאות זה שישנה התרחבות מדאיגה של פגיעה בקטינים בשנים האחרונות. האם זו נורמה חדשה ומקובלת? מי אמור לטפל בהם? מתי אחריות ההורים נגמרת, אם בכלל? האם זו באמת נורמה חדשה ומקובלת שפועלת כך שאפשר וניתן לשלם כסף תמורת מין בקרב בני נוער קטינים. נקודה חשובה שעולה בניתוח של התופעה היא שהתופעה איננה פוסחת על שום קבוצה באוכלוסייה, אין הבחנה בין מצב סוציואקונומי גבוה לנמוך, הילדים המעורבים בפרשות הם לא בהכרח ילדים ממשפחות רווחה שמטופלים ומוכרים לרשויות המדינה. הקטינים המנוצלים והנערים המנצלים הם מכל קצוות החברה – מעמד סוציו אקונומי גבוה ונמוך יחדיו. בלי הבחנה לכאן או לכאן, אין כאן שאלה של יש כסף או אין כסף גם מהצד של מי שנותן את השירות וגם מהצד של מי שקונה את השירות.

חשוב לציין שזוהי תופעה שהולכת וגדלה. בשנה האחרונה למעלה מ-40,000 פניות של עבירות מין כאשר שני שליש הם בקרב קטינים וקטינות (הנתונים של עמותת עלם).  נערים ונערות מנצלים מינית והממדים המוקצנים הם בקרב קטינות. תופעה זו מחייבת להקים תכנית לאומית שתטפל בבעיה. כאמור, זו איננה תופעה של מטופלי רווחה אלא מכת מדינה, יש הטוענים כי אחת הסיבות, כנראה, להתרחבות התופעה היא החשיפה המרובה הלא מבוקרת והלא מתווכת של הקטינים באמצעי התקשורת. באמצעות פרסומות, תכניות, סרטים, סדרות וכו' המסר שמקבלים הקטינים הוא: כולם רוצים וצריכים להיות יפים, נחשקים, כולם רוצים למצוא חן בעיני האחר כולם רוצים למכור משהו ושמשהו ירצה לקנות, ואם אפשר למכור בושם או בגד או כל מוצר אחר באמצעות הגוף, חושניות וחשיפה פרובוקטיבית אז זה נותן לצופה לגיטימציה גם למכור את הגוף תמורת מין.  ההורים לא תמיד נמצאים שם כדי להדריך ולהתוות דרך חשיבה נכונה או לסנן או לפקח או לתווך את המידע שהקטינים חשופים אליו, בני הנוער והקטינים הללו נמצאים בגיל שניתן להשפיע עליהם בקלות ולא תמיד הם באמת יודעים מה נכון ומה לא. אין להם עדיין את היכולת הזו להבחין ולהבין את המסר כראוי ומבוגר אחראי לרוב לא נמצא.

הטיפול בנושא דורש תקציבים גדולים, אבל בעיקר חשיבה מערכתית. הגורמים שיכולים ואמורים לטפל בבעיה צריכים להבין שחייבת להיות כאן תכנית לאומית משולבת של גורמים רבים כגון: משרד הרווחה שייתן מענה תקציבי ומקצועי של עובדים סוציאליים ופקידי סעד,  מענה של משטרת ישראל שתקבל את הסמכות הדרושה – מתן אפשרויות חוקיות לעצור את מי שפוגע בבני נוער וכמובן מענה מצד משרד החינוך שיכשיר מורים וצוות חינוך במתן סדנאות הכשרה, ומתן כלים להתמודד עם התופעה הנרחבת.

לסיכום חשוב לי לציין כי אנו חייבים להבין בראש ובראשונה שזו מכת מדינה שהולכת ומתרחבת ושחובה להיערך באופן משולב של כל הגורמים הרצויים והנחוצים על-מנת לתת מענה מניעתי וטיפולי ככל שניתן לתופעה הזו.