אורנים דוט קום – מגזין האינטרנט של מכללת אורנים

מאת: טליה ברנר|

למה התקשורת הישראלית אימצה את הטרמינולוגיה "תג מחיר"?

האם מישהו מאתנו הכיר את צירוף המילים "תג מחיר" עד לפני כמה שנים? סביר להניח שלא. ולא סתם שלא הכרנו, הוא פשוט לא היה קיים. לפי גדי טאוב ("ידיעות אחרונות", 21.3.2011), המושג הומצא ע"י אורית סטרוק. כוונתה הייתה, שהמתנחלים יגישו תביעות כנגד פעולות המשטרה בפינוי מאחזים, או במילים אחרות- ישתמשו בחוק הישראלי כנגד פינוי יישובים. הכוונה המקורית נזנחה זה מכבר, והביטוי 'תג מחיר' הפך לכינוי לעבירה על החוק הישראלי וצפצוף עליו באופן אלים ומכוער. לפי מקורות נוספים הומצא הביטוי בעקבות פינוי מאחזים בלתי חוקיים ע"י ממשלת ישראל (ובאי כוחה- המשטרה והצבא). החל משנת 2008 המונח החדש רוסס בצבעי ספריי, בכתובות גרפיטי במקומות בהם התבצע ונדליזם כנגד ערבים ופעילי שמאל. לפי ד"ר דורון שולניצר מהאונ' העברית, גם הכוונה השנייה של המונח- פגיעה בערבים אזרחי המדינה כנקמה על פעולות המשטרה (החוק הישראלי), נזנחה. כיום הוא מסמן שנאה גלויה, גזענית ופשוטה כנגד ערבים, והבערת האלימות ההדדית בין שתי הקבוצות הלאומיות בישראל.

נשאלת השאלה מדוע נבחר הביטוי 'תג מחיר' כשם כללי לפעולות המכוערות הללו? (אניח בצד את הוויכוח הציבורי המתנהל בימים אלה, האם מדובר בטרור או בפשיעה או בוונדליזם ילדותי. לטעמי  פעולות אלו מהוות עבירה על החוק ועל הנורמות המוסריות בישראל). לדעת הרב יובל שרלו: "…טוב יותר שלא להשתמש במכבסת מילים… "תג מחיר" הוא למעשה "פוגרום". הוא פוגרום שכעת פוגע ברכוש בלבד וזה חמור כשלעצמו, אולם את ההתדרדרות לפגיעה בנפש אנו יכולים לראות מתחוללת נגד עינינו. התורה אף לימדה שהתדרדרות כזו בלתי נמנעת… אסור להשתתף בפוגרום!!"(אתר "כיפה"). כפי שמסביר הרב שרלו, המונח הוא כיסוי, ייפוי מסוכן של פעולה המנוגדת לחוק, מנוגדת למוסר (היהודי והאנושי), פעולה שמובילה את החברה הישראלית למדרון חלקלק של גזענות ואלימות.

מדוע אם כן בחרה הטלוויזיה הממלכתית לאמץ את הביטוי 'תג מחיר'? וכיצד בחרה להביא לידיעת הציבור את הוונדליזם והאלימות שנעשו כנגד אזרחי המדינה הערבים? לדעתי התשובות לשאלות הללו קשורות באופן ישיר לאופני הייצוג של הערבים אזרחי ישראל באמצעי התקשורת. להערכתה של ענת פירסט, התקשורת הישראלית מציגה את הציבור הערבי בישראל כדמות "אחר" לא אמינה, מאיימת ובעלת כפל נאמנויות, ולא מכלילה אותו בחברה הישראלית (פירסט, 2001) דוגמה לכך ניתן למצוא בממצאי דו"ח קשב, שבחן את סיקורם של הערבים אזרחי ישראל במהלך אינתיפאדת אל אקצא. נמצא כי סיקורם של הנפגעים הערבים במאורעות היה מוטה ודל יחסית לסיקור הנפגעים היהודים (נייגר, 2001).

התקשורת מעצבת ובונה ייצוגים. ייצוג הוא האופן בו המציאות מועברת לנו, הוא עניין פוליטי, המושפע ממאבק בין קבוצות חברתיות על העברתה. קבוצות הכוח השולטות בחברה הן אלה השולטות באופני הייצוג, וכך בישראל (הקבוצה המיוצגת ביותר בתקשורת היא גברים- יהודים- אשכנזים- חילוניים- הטרוסקסואליים- בריאים). יתר הקבוצות מודרות מהשיח התקשורתי ברמה זו או אחרת, או מיוצגות באופנים שליליים (ברוב המקרים). במובן זה ניתן לומר, שאופני הייצוג הם לא רק שיקוף של החברה, הם גם מעצבים אותה (טורין, 2014).

אם נצא מנקודת ההנחה שהתקשורת מעצבת ובונה את התפיסות בקרב הציבור ביחס לקונפליקטים וסוגיות פוליטיות, כלכליות וחברתיות, מבנה דימויים ויוצרת שיח תרבותי- ערכי ביחס לחברה, אזי כי יש לה חלק גדול בהטבעת המושג 'תג מחיר' בציבור הישראלי. הטלוויזיה הישראלית בחרה לאמץ את הביטוי שטבעו הפושעים, כאשר אין בו כל רמז לאלימות, לפגיעה בכבוד האדם ולעבירה על החוק. יש בביטוי אפילו כוונה למעשה של  צדק והעברת האחריות לפשע לנפגעים ממנו. יש בו הקלה בהתייחסות לפשעים הללו וניכור לסבל שהם גורמים לכאורה. השימוש במושג ע"י התקשורת אינו אלא המשך ישיר לאופן הייצוג המגמתי, המדיר והשלילי של הערבים.

ובכן, בחודש האחרון אנו עדים לתפנית מפתיעה: ח"כ יצחק אהרונוביץ (השר לביטחון פנים) וח"כ ציפי לבני (שרת המשפטים) הובילו בתקופה האחרונה לקידום המונח "פשע שנאה", שיחליף את הביטוי "תג מחיר". מדובר במונח משפטי, שמתאר פשע על רקע גזעני/ לאומני (מונח זה קיים בארה"ב כבר שנים). התקשורת מיהרה לאמץ את המונח (ואת דומיו כגון 'אירוע שנאה', 'פשעי שנאה לאומניים' וכד'), ולפתע רוב  מהדורות החדשות החלו לתאר את הפעולות שכונו עד כה כ'פעולות תג מחיר' – כ'פשע שנאה – תג מחיר' (מעניין עד מתי תמשיך התקשורת להשתמש בכפל הלשוני…?). מה קרה? מדוע שינו הערוצים הממלכתיים באופן גורף כ"כ את הטרמינולוגיה?

כתבה שפורסמה ב-12.12.12

כתבה שפורסמה ב-27.4.14

חדשות ערוץ 2 מה-12.12.2012, ומה-27.4.2014. מצאו את ההבדלים…

אעלה שתי השערות, כאשר אני נעזרת בתיאוריית ה-Framing בתקשורת (1999 Scheufele): האחת- התקשורת 'מושפעת' מהמציאות, והשנייה- התקשורת לוקחת תפקיד אקטיבי בפירוש ובשינוי המציאות. אני מניחה שהן קשורות זו בזו:

-          ייתכן וסדר היום החברתי, וההתנגדות הערכית בציבוריות הישראלית לפעולות הללו, משפיעים על התקשורת הן בכמות הסיקורים והן בשינוי השפה. נוסף על כך, ההחלטה הפוליטית של אהרונוביץ' לשנות את הגדרת המעשים ולדרג את חומרתם השפיעה על השפה התקשורתית גם כן.

-          ייתכן וגורמים בטלוויזיה הממלכתית הבינו את תפקידה החשוב בדמוקרטיה, ולקחו אחריות על אופן הסיקור. במסגרת האחריות, היא עושה בימים אלה "קמפיין ריכוזי" ומעניקה סיקור מאוד בולט לנושא (ממש כפי שעשתה סביב נושא 'הדרת נשים' שעלה לכותרות ודעך). הביטוי "תג מחיר" נוסח מחדש לכיוון שהוא יותר משפטי- אקדמי ("פשע שנאה") כדי להביא להבנה שמדובר בפשע חוקי ומוסרי שיש למגר אותו, ועל מנת ללחוץ על מקבלי ההחלטות לפעול. כלומר, ייתכן ואנו עדים לניסיון תקשורתי להעניק יותר "רצינות" לאירועים ולהדגיש כי מדובר בעניין באמת חשוב.

חומר נוסף למחשבה (ולמאמר אחר), קשור בייצוג מבצעי פשעי השנאה בתקשורת. מדובר ככל הנראה בצעירים, בעלי אידיאולוגיה ימנית ניצית, שחלקם מתגורר בהתנחלויות מסוימות. יחד עם זאת, מהייצוג העולה בתקשורת ניתן להבין שמדובר בהתנהגות המקובלת ע"י ציבור המתנחלים כולו שעומד מאחורי מעשיהם. מן הסתם, גם כאן מדובר בייצוג בעייתי ומכליל, שמאיר את תושבי ההתנחלויות כולם כפושעים, מפרי חוק, או לכל הפחות תומכים בהפרות אלה.

מן הצד השני של הייצוג בתקשורת אזכיר עוד, שבשנה האחרונה החלו ערבים ("קומץ"/ "לאומנים"/ "ניציים") להגיב לפעולות השנאה והגזענות. כתובות כגון "היטלר צדק", צלבי קרס וכד' מרוססות גם הן על מבנים ציבוריים יהודים. האם התקשורת מתעדת אותם? כיצד? האם היא בוחרת שלא להביאם למרכז הבמה מתוך בחירה אחראית שלא לדרדר את המצב העדין של השסע הלאומי? או הבאתם תפריע לפריימינג שהיא מנסה לקדם ביחס לפשעי השנאה מצד היהודים?

בכל חברה יש "קומץ", שמעוניין להלהיט את האווירה ולזרוע שנאה. לתקשורת תפקיד מרכזי ומכריע בייצוג האירועים, בייצוג המבצעים ובייצוג הנפגעים. אופן הייצוג משפיע על אופן הבנת המציאות והתגובה של החברה כולה. לתפיסתי, על התקשורת לגלות אחריות מוסרית וערכית לכך, ולמלא את תפקידה החשוב בקיומה ובשימורה של הדמוקרטיה.