אורנים דוט קום – מגזין האינטרנט של מכללת אורנים

מאת: מורן סרוסי |

מורן סרוסי, סטודנטית בשנה ב', הגיעה לכאן כדי ללמוד חינוך מיוחד, אך נשבתה בקסמי החוג לתקשורת

שמי מורן סרוסי ואני בת 22. במקור אני מחדרה ובזמן הלימודים מתגוררת במעונות של המכללה. גדלתי במסגרות דתיות ומסורתיות רוב חיי, אך לא תמיד הייתי דתייה. המשפחה שלי החלה להתחזק ולהתקרב למסורת כשהייתי בכיתה ה', ואני יחד איתה. בכיתה ט' בערך עשיתי קפיצה נוספת כשהתקרבתי ליהדות ולדת והתחלתי לשמור ולקיים תורה ומצוות ביתר אדיקות.

לאחר סיום לימודיי באולפנית בחדרה שירתי בשירות הלאומי – בשנה הראשונה בבית ספר לאוטיסטים בראש העין ובשנייה במעון להתפתחות הילד בצפת. תוך כדי השירות שילבתי לימודי מדרשה (שם לומדים תורה ויהדות).

אחרי השירות הלאומי כבר היה לי ברור שאלמד חינוך מיוחד. השאלה העיקרית הייתה "איפה?". המורה שלי לפסיכומטרי המליץ לי על מכללת "אורנים". שם גם התברר שיש מסלול בתקשורת שאפשר לשלב אותו עם לימודי חינוך מיוחד. חשבתי לעצמי: "מה יכול להיות יותר טוב מזה?" ומיד נרשמתי. אפילו התקבלתי לתכנית המצטיינים של משרד החינוך.

אספר לכם קצת על לימודיי בחוג לתקשורת. החוג לתקשורת פתח בפנַי עולם מיוחד וחדש. אמנם למדתי תקשורת בתיכון, אך כמובן לא ברמה כזו, בהיקף כזה ובאיכות כזו כמו ב"אורנים". למדתי הרבה על ביקורת ועל חשיבה ביקורתית, על קשרי תקשורת-ממסד, למדתי לשדר ברדיו, לכתוב כתבות עיתונאיות וגם להפיק סרטים. בחוג לתקשורת יכולתי להביא את עצמי לידי ביטוי הרבה יותר טוב מבכל מקום אחר. יכולתי לכתוב על נושאים שקרובים לליבי, לעשות עליהם סרטים, לשדר תכנים שקשורים אליהם ברדיו, וכך מצאתי את עצמי עוברת תהליך מאוד משמעותי שקשור להתפתחות האישית שלי.

בשנה הראשונה ללימודים אפשר ממש לומר שהחוג לתקשורת החזיק אותי כאן. הלימודים בחוג לחינוך מיוחד לא היו כפי שחשבתי ושרציתי, למרות שהיו העיקר שלשמו הגעתי. לכן מצאתי לפתע את החוג לתקשורת במרכז כאשר כל השאר זז הצידה. התאהבתי בחוג, במרצים ובתכנים, והיום אין מרוצה ושמחה ממני על שאני לומדת תקשורת כאן ב"אורנים".

בשנה האחרונה אני עורכת התוכן של המגזין "אורנים דוט קום", ונהנית מכל רגע, ממשיכה ללמוד, להחכים ולהתפתח, השנה גם בחוג לחינוך מיוחד.

השאיפה והחלום שלי הם לשלב בין שני התחומים שקרובים כל כך לליבי – תקשורת וחינוך מיוחד, ולייצר סרטונים שונים של תכנים לימודיים, שיעזרו גם למורים וגם לתלמידי החינוך המיוחד המתקשים ללמוד בצורה רגילה.

נשארה לי כאן עוד שנה אחת ללימודים. הזמן עובר מהר כשנהנים. אין לדעת מה מחכה מעבר לפינה – אלו עוד אנשים אפגוש, אלו עוד תכנים יקרו בדרכי ואלו אצור, ולאן אגיע בהתפתחות האישית שלי שמשנה לשנה גדלה ומתעצמת. אני מלאת ציפייה להפתעות החדשות שעתידות להיקרות בדרכי בשנה שנשארה לי כאן ב"אורנים" ומקווה שתהיינה רק הפתעות טובות.