אורנים דוט קום – מגזין האינטרנט של מכללת אורנים

גילי סילמן

 קוראים לה גילי והיא… סטודנטית. מוזיקאית. יזמית. כבר לגמרי מבולבלת… בעוד ששלושת התיאורים הראשונים יכולים אולי להתממש (עם מעט התכוונות והרבה דמיון), התיאור האחרון בהחלט מעלה שאלות רבות, ועם זאת משקף אותה בצורה הטובה ביותר

מאת: גילי סילמן |

 "תמיד הייתי גדולה מהחיים, ולא רק בגוף… מודה (תרתי משמע) על האמת. אין דבר יותר טוב מלטרוף את החיים. תמיד הייתי פנטזיונרית, חלמתי בגדול והשתדלתי לאזור אומץ לפחות במידה מספקת על מנת להגשים את חלומותיי.

סטודנטית – חיפשתי מסגרת שתוכל להכיל יחד את עודף החלומות, הרצונות, הכמיהות והמאוויים שלי. לאור זאת אני מוקירה את היכולת שלי ללמוד ב"אורנים". אבחר לציין אלמנט אחד דומיננטי: החוג לתקשורת.

אני מוצאת בו מחד שילוב מאוזן ומרתק של תיאוריות, ומאידך דיוני ביקורת נוקבים העומדים על טיב החברה הישראלית. הבחירה להוריד את התיאוריות לקרקע ולבדוק אלו מהן באות לידי ביטוי ובאיזו מידה, מעמיקה את ההבנה בנושא, אך יתרה מזאת – מפתחת חשיבה ביקורתית (אחת מאהבותיי הגדולות בחיים), מערבת את הסטודנטים במתרחש, וחשוב מכל – מוכיחה כל פעם מחדש שאנחנו עולם של תקשורת. אמנם היא תלויה בנו, אך באותה מידה אנחנו תלויים בה.

מעבר לתיאוריה, בחוג לתקשורת יש המון קורסים מעשיים (שעם יד על הלב – מקלים עליי מאוד כשברוב הקורסים האחרים אני מוצאת את עצמי קבורה תחת ערימות מאמרים, סמינריונים וכו'). הפקה בטלוויזיה, כתיבה עיתונאית ורדיו (יש לציין שבו אני פועלת זו השנה השנייה וזה כיף גדול!) הם רק חלק מהם, ובהם אפשר לחוש את הדברים בידיים ולחוות למידה משמעותית דרך התנסות חווייתית – כי כבוד השר פירון… גם לסטודנטים מגיע!

מוזיקאית – המוזיקה אופפת אותי, נותנת לי יד, בית ושורשים מאז שאני זוכרת את עצמי (ואולי אפילו עוד לפני, הודות למשפחה המוזיקלית שאליה נולדתי). אמי היא נגנית קרן יער, אבי – זמר אופרה מבוזבז, אחי לימד את עצמו לנגן על מפוחית בדיוק כמו שסבא היה עושה. אפשר לומר שאני עוד חוליה בשרשרת. אני מתרגמת את חוויותיי, דעותיי וכמיהותיי לאמנות השפה והצלילים ובכך משתדלת לשלוח מסר וחוויה מוזיקלית שתעשה לי ולכם משהו בבטן.

בשנה שעברה, כשהייתי סטודנטית בשנה א', הגעתי לרדיו של המכללה שממוקם ממש מתחת לספריה. אוצר בלום. בעיניי הוא אחד המקומות הכי פתוחים, מאפשרים ו"פותחים את הצ'אקרות" שבן אדם יכול לבקש. רק לשם המחשה – הגעתי לשם במסגרת קורס רדיו של החוג לתקשורת ונשארתי מיוזמתי מעבר לשעות הלימוד.

אני זוכרת שמשה קסטוריאנו ז"ל, מייסד התחנה (!!!) ואיש נפלא ומדהים שמילים לא יכולות לתאר, קיבל את פניי כל פעם בחיוך רחב יותר מהקודם (אם זה בכלל אפשרי). הוא גרם לי להרגיש בנוח שם, איתו, עם ענבל המפיקה, שהיום עושה חיל וממשיכה את דרכו כמנהלת התחנה, ואימץ לחיקו ג'ינגל לילי שהכנתי, מעין "שיר ערש" שמושר כולו על ידי בקולות שונים. הוא התלהב, ואני כמעט התמוטטתי כשהוא החליט להכניס אותו לשורת הג'ינגלים של התחנה כאחד מן המניין.

את פועלו הנפלא של הרדיו שאני כל כך אוהבת ומעריכה אני מציבה לפנים משורת הדין, ממליצה עליו בחום ומזמינה כל אחד מכם להיכנס אליו (פיזית ומנטאלית – בהאזנה אינטרנטית ל"רדיו אורנים לייב" או בתדר 103.6 FM). אחרי הכל, זה הרדיו של המכללה, של הסטודנטים ובשבילם.

יזמית – אני מכנה את עצמי כך וליבי מחסיר פעימה. לא מפני שאני נפעמת מה"טייטל" הכל כך מחייב, אלא מפני שאני לא מאמינה שאני יכולה להגיד זאת ושזה ישמע הגיוני. למזלי, התברכתי ביצירתיות שופעת שלעיתים לא נותנת מנוח למוח (היי, זה יכול להיות סלוגן!) וגורמת לי לדלג בין רעיון אחד לאחר. השלב הבא אחרי ה-"יש לי רעיון!" הוא יישומו, שלב קשה יותר, שכן הוא מצריך יותר עבודה וזמן, אבל היי, אני מרוצה. יש באמתחתי לא מעט פרויקטים ורעיונות שאני המקור להם, וזו אחריות המסבה לי גאווה רבה. היא לא רק מהנה, היא גם יעילה – כשלפעמים משעמם לי בשיעורים, אני מפליגה בדמיוני למחוזות רחוקים ומוצאת לעצמי איזה פרויקט חדש לפתח ולהתעסק בו.

באפריל האחרון חגגתי את יום הולדתי ה-25 (רבע מאה!). כשניסיתי לסקור את כל מה שאני עושה ואת מי שאני, בכנות – נגמרו לי האצבעות לספור (או הכוחות להמשיך לספור), כך שלמרות שאין לי תשובה מסודרת אחת לתת לכם – אנרגיות טובות, כוח רצון, יצירתיות והרבה מוטיבציה דווקא יש לי בשפע. כנראה שהזמן באמת עובר מהר כשמזדקנים…"