אורנים דוט קום – מגזין האינטרנט של מכללת אורנים

לירון כצנלסון מספרת למה היא כל כך אוהבת תקשורת ואיזה שינוי עברה בחוג

שמי לירון כצנלסון, בת 24, מתגוררת בכפר ורדים. אני סטודנטית זאת השנה השלישית במכללת אורנים בחוגים תקשורת וספרות.

התחלתי להתעניין בתחום התקשורת כבר בהיותי בת 14. במהלך כל שנות לימודיי בתיכון התאכזבתי שלא ניתנה לי האופציה ללמוד במגמת תקשורת, מעצם העובדה שפשוט לא הייתה כזו בבית ספרי. כבר מאז ידעתי כי לאחר שחרורי מהצבא אלמד תקשורת. שום נושא אחר לא עניין אותי. בניגוד גמור לכך, מעולם לא חשבתי שאלמד ואעסוק בחינוך, אבל החלטתי לנסות – באתי, התאהבתי ונשאבתי. מאז אני תומכת באמרה "Never Say Never".

השילוב של חינוך ותקשורת מבורך בעיניי. מורה שלמד תקשורת באופן מורחב יכול להעביר לתלמידיו (לא רק בשיעורי תקשורת) את אופן החשיבה הביקורתית, ניתוח טקסטים, התעניינות באקטואליה ועידוד הבעת דעה אישית. אני קוראת לזה 'פיתוח החשיבה שמעבר'.

אני מודעת לכך שאינני בקיאה מאוד בנושא, אבל לפי מה שאני רואה וחווה אין מספיק לימודי תקשורת בבתי הספר, דבר שהוא פספוס גדול בעיניי. תקשורת היא חלק מהמציאות היומיומית בקרב מתבגרים ומתבגרות רבים. אני סבורה שבהינתן שיעורי תקשורת רבים במערכת החינוך, תלמידים ידעו לפעול בחכמה ובזהירות משנה בכלי המדיה השונים.

אל הלימודים במכללה הגעתי חדורת מוטיבציה, אך רק אז הבנתי מהי כמות הידע שחסרה לי בתחום. תמיד חשבתי כמה מרתקת העבודה בטלוויזיה, וכמעט כמו כל מתבגרת ראיתי רק את הזוהר ואת היוקרה. לא חשבתי לפני כן עד כמה קשה לערוך ולצלם סרט, כמה אנרגיות נשאבות בעת כתיבת כתבה, כמה מודלים תקשורתיים קיימים, ובעיקר והכי חשוב, נחשפתי לעובדה כי תקשורת לעולם איננה אובייקטיבית. היום זה נשמע לי הגיוני לחלוטין, אבל בשנה הראשונה ללימודיי הייתה זו ידיעה מרעישה עבורי.

אני חושבת שצורת החשיבה הביקורתית שרכשתי גרמה לשינוי מחשבתי אצלי. מאז ממש קשה לצפות איתי בסרטים, כתבות וחדשות, מהסיבה שתמיד יש לי מה להגיד, על כל דבר, ולהעיר הערות על איך הדברים עובדים באמת "מאחורי הקלעים" (מה שיכול מאוד לעייף אנשים שרק רוצים "לנקות" את הראש בסוף יום עבודה שגרתי).

היום, כמו אז בגיל 14, תחום התקשורת מרתק ומסקרן אותי בכל פעם מחדש. ההבנה כי כל נושא מורכב מרבדים על גבי רבדים ומצריך חשיבה מרובה, אג'נדה ויצירתיות, מאתגרת אותי, ואני ידועה בתור חובבת אתגרים מושבעת.

היופי של ענף התקשורת בעיניי נובע מכך שהוא מכיל תחומים רבים בתוכו, כך שכל אחד יכול למצוא את הדרך הטובה ביותר עבורו להעברת אידיאות ורעיונות, אך הסיבה העיקרית לאהבתי את המקצוע היא בגלל החדשנות המתפתחת בקצב מסחרר והעובדה שהאדם תמיד ירצה לצרוך תקשורת, ומכאן שהיא תמיד תהיה רלוונטית.

היום אני פחות תמימה מבעבר ומבינה שה"צבעוניות" היא נחלת הקהל הרחב, וכי אנשי התקשורת מבצעים הרבה "עבודה שחורה", אך הדבר הוא לא מה שמונע ממנה להיות מעניינת. ההרגשה שהייתי חלק מיצירה מסוימת גורמת לי תחושת סיפוק עצומה, נותנת לי אפשרות להציג חלקיק קטן מאישיותי, להיוודע לנושאים לא מוכרים ולהכיר אנשים חדשים.

במבט לאחור אני יכולה לומר, כי למרות שעברתי דרך ארוכה יש לי עוד הרבה מה ללמוד, להבין ולגלות בתחום, ואולי זהו גם סוד קסמו של המקצוע, תמיד נשאר בו טעם של עוד.