אורנים דוט קום – מגזין האינטרנט של מכללת אורנים

חן בן דוד, סטודנטית במסלול מל"ח |

שמי חן בן דוד או אינה (שמי מהחיים הקודמים).נולדתי בעיר אופה ברפובליקת בשקרטסטן של רוסיה של היום, שנמצאת על רכס הרי אורל (אני יודעת שנשמע קצת מסובך). הגעתי לישראל בגיל אחת-עשרה ומהרגע שירדתי מהמטוס הרגשתי שאני האדם הכי מאושר על כדור הארץ. הכל היה ורוד. עלינו לארץ ב-18 בספטמבר. ברוסיה קר וגשום, אני לבושה כמה שכבות, כובע ומגפיים. בישראל – חמסין. יצאתי מ'בן גוריון' וראיתי שמש בוהקת ושמים גבוהים גבוהים, אחרי כמה ימים ברכבות ויממה באפרוריות סתווית של רומניה, הייתה לי תחושה של מימד אחר, היה חיבור מיידי והרגשה ממש פיזית של נשמה שהייתה כמהה למקום אלפיים שנים וסוף סוף שבה למקורות.

סיימתי תיכון בכפר הנוער אלוני יצחק, תקופה מדהימה של פריחה. שם פגשתי גם את בעלי לעתיד, שהיה מדריך לאומנויות לחימה. לראשונה ראיתי אותו כשהייתי בכיתה ט' ומשנה לשנה חשבתי עליו יותר ויותר, עד שהגעתי לי"ב והסתבר שגם הוא חיכה לי.

מכיוון שהסיפור שלנו עדין לא היה כל כך חוקי, הייתי בורחת מהכפר מידי לילה, מטפסת על גדרות ורצה בשדה עד הכביש ושם הוא היה אוסף אותי… בהחלט תקופה מסעירה, שהסתיימה בחתונה וארבעה ילדים מתוקים וכן – יש בינינו כמעט עשרים שנים הפרש.

קודם כל נולדה שי המקסימה, ואז מיהר לבוא רפאל, אחריו מרים ואחריה יוסף.

את חיי המקצועיים הקדשתי לחינוך, למרות שבתחילת הדרך הייתי משוכנעת שאני רוצה להיות וטרינרית והשקעתי שעות וימים בלימוד פיזיקה וכימיה,  עד שבמקרה נכנסתי לעבוד בפנימייה טיפולית כעבודה זמנית הבנתי שזה כבר לא יהיה זמני אלה כנראה לכל החיים.

מאז אני עובדת וחיה עם בני נוער. עבדתי בכמה כפרי נוער והיום אני חושבת שהגעתי למקום מאתגר אפילו יותר, קבוצה קטנה של נערים שחלקם יתומים, ששליחי הסוכנות איתרו אותם בביתי יתומים של מדינות חבר העמים. ילדים שפשוט הצילו את נשמתם בכך שהביאו אותם ארצה. הבית בכפר זה הבית היחיד שיש להם וזאת אחריות מאוד גדולה.

משתדלת לגדל את החניכים שלי ואת הילדים שלי לאהבת הארץ, מצוות ומעשים טובים!