אורנים דוט קום – מגזין האינטרנט של מכללת אורנים

  שמי דניאל ליברמן, אני בן 27, נולדתי ב- 04/03/86 בבית חולים "הדסה" בירושלים, כחלק משלישיה עם אחיותיי נתלי ולינור. כל חיי גרתי במושב מכמורת ומרגע שכבר ידעתי לשחות הייתי כל הזמן בים. בין אם זה במועדון שייט של המושב בו התחלתי לשוט כבר בכיתה א', ובין אם זה בגלישת רוח וגלים אליהם נחשפתי ובהם התאהבתי בסוף היסודי וחטיבת הביניים. ביסודי למדתי בבית הספר "כפר ויתקין" ולאחר מכן המשכתי לחטיבה ולתיכון ב"רופין". לאחר סיום לימודי המשכתי לשנת שירות ב"גרעין עודד" של תנועת הנוער "בני המושבים". שנה זאת הייתה שנה מאוד מלמדת וחווייתית והיוותה את ההתנסות החינוכית הראשונה שלי מחוץ למושב שהיה האזור המוכר. בזמן שנת השירות הצטרפתי לגרעין נחל, שהורכב משלוש קומונות שונות של התנועה, ולאחר שנת השירות התגייסנו ביחד. בצבא שירתי בגדוד 50 בחטיבת הנחל בתור לוחם, למשך שנה ושמונה חודשיים. זאת הייתה תקופה אינטנסיבית מלאה בחוויות משמעותיות ואתגרים. לאחר מכן שירתי כמורה חייל בפרק משימה של 10 חודשים, בו שירתנו כל הגרעין במועצה אזורית גלבוע, בבתי ספר ובמושבים. למרות הרצון של חלק גדול מהגרעין להמשיך בחיי קבוצה, הגרעין לבסוף התפרק. לאחר פרק המשימה החינוכי חזרנו לעוד חצי שנה בגדוד. בזמן פרק המשימה הכרתי את דקלה בת זוגתי לחיים. לאחר השחרור התנתקתי טיפה מהחינוך שהיה חלק גדול מחיי, עבדתי בעבודות שונות וטיילתי בארץ ובעולם. לפני שנתיים עברנו לגור בטבעון בעקבות לימודיה של דקלה ב"אורנים". תחילה התחלתי את לימודי ב"עמק יזרעאל", ולאחר שנה החלטתי לעבור ל"אורנים". זאת בעקבות דברים אליהם נחשפתי בשנה הזאת, שגרמו לי להבין שמקומי לא שם. הבנתי שאני צריך ללכת לכיוון החינוך והעשייה אליו אני יותר מחובר, איתו אני באמת יכול להגשים את הרצונות והחלומות שלי.

מקום עבודתי: אחד מהדברים אליהם נחשפתי באותה שנה היה מקום עבודתי בתוכנית "חבר הד" של "עמותת שחרות", שם אני עובד כשנה וחצי. תפקידי בעמותה הוא מדריך של צעירים בגילאים 18-23, שעושים שירות לאומי ולא צבאי בעקבות משבר נפשי אותם חוו. חשוב לי לציין שלמקום עבודה זה הגעתי במקרה בעזרת ידידה טובה, אך כנראה שלא במקרה כי זה היה הגורם העיקרי שגרם לי לרצות ליישם את המשמעות של הנתינה. לא רק במקום עבודתי אלא גם בלימודיי.

הלימודים ב"אורנים" עד כה עונים לי על הציפיות. אני מרגיש שאת השיח והידע שאני מפיק פה, בין אם זה מהשיעורים ובין אם זה מהשיחות הקטנות עם סטודנטים, אשר חולקים איתי את אותם רצונות ושאיפות, אותן אני מיישם במקום עבודתי ובעיצוב חיי והמחשבות על העתיד.

חלומות לעתיד: יש לי הרבה חלומות ורצונות לעתיד, יציאה לשליחות בחו"ל, קהילתיות, הוראה בכפרי נוער או פנימיות ועוד… מתוך כל חלומותיי, המרכזי ביניהם הוא החלום של עבודה עם עשייה בשיתוף עם אוכלוסיות חלשות יותר. אחת הדרכים שעליהם חשבתי, כדי להגשים את החלום הזה, הוא ללכת ללמוד בישול לאחר הלימודים ולהקים מקום משלי, בו אני אעסיק את אותם אוכלוסיות. משהו בסגנון מסעדה או בית קפה המעסיק אנשים שמחפשים הזדמנות להתקדם ולהצליח, אנשים אשר לא הצליחו במסגרות הפורמליות והנורמטיביות. כך, בעזרת נתינת מקום עבודה אוכל להתחבר ולהשפיע על אותם אנשים. ליישם הלכה למעשה את עבודת החינוך איתה אני מזוהה. בנוסף לכך אוכל לעשות זאת עם ההתעסקות בבישול שהיא אחת מאהבות שלי.