אורנים דוט קום – מגזין האינטרנט של מכללת אורנים

מהו, בעצם, ההבדל בין מורה למחנך? ד"ר הלל וורמן, מהמכללה האקדמית לחינוך אורנים, מסביר מדוע חינוך אינו מסתכם רק בהקניית ידע ואיזה שינוי אמורים מחנכים לחולל בתלמידיהם

מאת: ד"ר הלל וורמן

לעולם לא אשכח את ארוחת השבת הראשונה שלי בקיבוץ "ראשית", קיבוץ עירוני משותף לדתיים וחילוניים, שהוקם בסוף שנות השבעים בשכונת הבוכרים בירושלים. הגעתי בעקבות אדם צעיר: הושע פרידמן בן-שלום אשר סבב בין בתי ספר בירושלים וסיפר על חלומו ליצור קבוצת נערים אשר תתגבש יחד לקראת שירות צבאי משמעותי. הייתי אז נער ירושלמי בן 16, ממשפחה מסורתית, שיצא לו להתוודע לאנשי "ראשית" ולהתארח בקיבוץ. זו הייתה סעודה שלישית, שנערכה לקראת צאת השבת, וסביב שולחן הסעודה, המכוסה מפה לבנה, התנהל דיון מרתק ומעמיק על כתביהם של עגנון, א.ד. גורדון, ברל כצנלסון ודב בר בורוכוב, ששולבו בו לאורך כל הדרך זמירות שבת.

לראשונה בחיי נחשפתי לארוחת שבת כה חינוכית, לארוחה שהיא יותר מ"טקס" משפחתי גרידא. זו הייתה חוויה מפעימה, אינטלקטואלית ורגשית כאחד, וגם תענוג מוזיקלי צרוף. סעודת השבת קיבלה משמעות חדשה. היא הפכה להיות בסיס לקיום דו-שיח ערכי משמעותי אודות זהות יהודית, אודות אחריות כלפי חברה ומדינה ואודות האפשרות לחיות חיים ערכיים. היא המחישה לי שקיימת אפשרות ליצור חיבור אמתי בין דתיים לחילוניים והפגישה אותי עם אנשים המחברים בין חיים של לימוד לבין עשייה בפועל. אלה היו אנשים שחיו למען משהו החשוב להם יותר מעצמם, והתגלית הייתה משכרת.

הארוחה ההיא, כמו גם, פעילויות נוספות בהן השתתפתי לאורך הזמן בקיבוץ, היו עבורי חוויות מכוננות, שהשפיעו במידה מכרעת על השקפותיי לגבי חינוך. לתפיסתי, תפקידו העיקרי והחשוב ביותר של מחנך הוא להציע בפני חניכיו את האפשרות לצאת משגרת היומיום האופפת אותם כדי לבחון ממושכות וברצינות את ערכיהם, את שאיפותיהם ואת חייהם. המחנך אינו מסתפק בהקניית ידע. לא פחות מכך הוא חותר לשנות את חיי חניכיו. חינוך פירושו לחולל שינוי באנשים ולסייע להם למצוא משמעות לחייהם.

אפלטון, רמב"ם וצ'רלי צ'פלין  

בסרטו הנודע "זמנים מודרניים", מגלם הבמאי והשחקן, צ'רלי צ'פלין, פועל בפס יצור, שתוך כדי עבודתו המפרכת והשוחקת הופך להיות מעין מכונה שפועלת באופן אוטומטי, לבורג במקום אדם.

הסרט הוא משל לחיים של רוב אוכלוסיית העולם  – בעת העתיקה וגם כיום. החיים של רובנו מוכתבים ע"י נורמות חברתיות ואילוצים כלכליים ואחרים, שגורמים לנו לשקוע לתוך שגרה עמוסה בטרדות יומיומיות ולחיות את חיינו בתוך תבניות שלא בהכרח בחרנו. גם כיום, בעידן הדיגיטלי התזזיתי, שלכאורה, מעודד יזמות ושינוי כדרך חיים, אנחנו שומעים חדשות לבקרים על בני ארבעים, חמישים ושישים שמסתכלים אחורה על חייהם ומדווחים על תחושות קשות של החמצה ועל רצון עז לחולל מהפך בחייהם, שיאפשר להם סוף-סוף להגשים את רצונותיהם הכמוסים ולממש את עצמם.

עם זאת, כדי להעניק משמעות יתרה לחיינו, כדי להתוודע לרצונות העמוקים שלנו ולבחור באורח חיים ובעיסוקים שיסבו לנו סיפוק, אנחנו זקוקים לפנאי ולמרחב חשיבה, שלא תמיד עומדים לרשותנו. כשאנחנו נוהגים בכביש, אנחנו לא חושבים על הנהיגה עצמה. כך זה בחיים בכלל. כאשר יום רודף יום, קשה לנו למצוא פנאי להרהר, להתבונן על עצמנו ועל חיינו מהצד.

הפילוסוף היווני אפלטון הצביע בספרו הרפובליקה על טיפוס "האדם הדמוקרטי", השקוע בבליל של חיי היומיום מבלי שהוא מצליח להתעלות מעליהם. רמב"ם, בספרו: "מורה נבוכים" (חלק א, פרק ל"ד), הסביר מדוע בני אדם אינם נוטים לעסוק בפילוסופיה, כלומר להרהר אחר משמעות החיים והקיום. בין השאר טוען רמב"ם, כי הבלי העולם זה וכן שלל הצרות והמצוקות שניחתות עלינו, גוזלים את עיקר זמננו וכי לשם עיסוק בפילוסופיה נדרשים שקט ורוגע.

לתפיסתי, בדיוק כאן נכנסים לתמונה המחנכים. מחנכים הם מי שיש בידיהם ההזדמנות להשפיע על חניכיהם ולהעניק להם את אותו מרחב לצמיחה שמעבר לשגרת היום יום. מרחב, שבמסגרתו תינתן לחניכים ההשראה והפנאי להתעלות מעל היומיום ולעסוק בשאלות ערכיות. להרגיל את הצעירים להתבונן בשאלות הגדולות של החיים ולתת לשאלות אלה לחלחל לחייהם המעשיים – בכך טמון הערך המוסף של מחנכים.

לא בכדי מבחינה השפה בין "מורים" ל"מחנכים". הוראה, כלומר הקניית ידע ומיומנויות למידה, היא פעילות חשובה, אך אין די בכך. ראשית, כיום, בזכות הטכנולוגיה הדיגיטלית, ניתן למצוא בקלות מידע גם באופן עצמאי או בעזרת הכוונה חיצונית קלה. שנית, רוב העוסקים בחינוך והוראה בחרו בכך לא רק כדי ללמד "מקצוע" כזה או אחר, אלא גם מתוך רצון לייצר מפגש אנושי משמעותי עם תלמידים וחניכים, לתרום להם תובנות משמעותיות ולהיות גורם משפיע בחייהם.

לשם מפגש משמעותי עם חניכים, אנחנו צריכים לתת להם את הכלים לחיות חיים בעלי משמעות. אנחנו צריכים לתת להם הזדמנות לשאול את עצמם מה מעניין אותם, מה חשוב להם, מהם הערכים והמטרות שלהם. במילים אחרות, נעשה את תפקידנו נאמנה, אם נחולל בחניכינו שינוי: אם נגרום להם להתעניין בשאלות עקרוניות, אם נגרום להם להבין את העולם ואת עצמם באופן חדש, אם נגרום להם להתרגש מעיסוק כזה או אחר. אחרת, בשביל מה אנחנו כאן?

ערכים בחינוך: אסור או מותר?

איך מחוללים שינוי בחניכים ותלמידים? איך מעודדים אותם לזנוח, ולו לשעה קלה, את הסמארטפון ואת שאלות היומיום הטורדניות אודות מבחנים, חברים ובילויים, ולהיות במקום זה קצת "פילוסופים" ולעסוק בשאלות של תכלית, ערכים ומשמעות?

במבט ראשון, זו נראית משימה טעונה למדי. לכאורה, קיים חשש שמורים או מחנכים שמנהלים עם תלמידיהם שיח ערכי ועקרוני, ינצלו לרעה את מעמדם כדי להטמיע בתלמידיהם את הערכים והאידיאולוגיה שלהם עצמם.

איני רואה זאת כך. בעיניי, חינוך משמעותי אין פירושו להציג לחניכים משנה ערכית סדורה או להמליץ להם על דרך חיים מסוימת. מטרתו של חינוך משמעותי היא לעורר שיח על ערכים ולהעלות לדיון שאלות על היבטים שונים בחיינו. מחנכים אינם אמורים לספק לתלמידיהם תשובות, אלא לעודד אותם לשאול שאלות עקרוניות, ולא רק טכניות או "פרקטיות". מחנכים אמורים לגרום לתלמידיהם להתעניין בנעשה סביבם ובעולם בכלל ולפתוח לפניהם אופקי חשיבה חדשים. המחנך, על עולם ערכיו ובחירותיו, אינו מספק לחניכיו מודל לחיקוי ערכים אלה דווקא,  אלא מודל לעצם האפשרות לחיות חיים ערכיים המלווים בתחושת מחויבות עמוקה למטרה משמעותית.

מורה שמעורר בכיתה דיון על התפקיד של תיאטרון או אמנות פלסטית בחיינו עוסק בחינוך משמעותי. כך גם מורה שמקרינה לתלמידיה סרט קולנוע בנושא מסוים או מציגה להם קטע ספרותי רלוונטי, ובכך חושפת אותם לזוויות חדשות ולתובנות מעמיקות יותר באותה נושא, וכך גם מורה שעורכת עם תלמידיה דיון על הגשמה עצמית או לחלופין על דת וחילוניות.

בכל המקרים הללו, הפעילות החינוכית חורגת מה"כאן והעכשיו", מדיון לגופם של תכנים לימודיים, והופכת לפעילות עמוקה ומעשירה בנושא מסוים או בסוגיה עקרונית כלשהי. חינוך משמעותי הוא חינוך שמעורר השראה ותשוקה להבין ולהתעניין, וגם לחשוב או לפעול אחרת. זהו השינוי שחינוך משמעותי אמור לחולל.

חינוך משמעותי למחנכים

 כולנו למדנו בבית הספר, אך לא כולנו זכינו לחינוך משמעותי ומעורר השראה. לכן לא תמיד עומד לרשותם של מורים ומחנכים מודל של חינוך משמעותי להישען עליו, שיוכל לסייע להם להפוך למחנכים משמעותיים בעצמם.

משום כך, יש חשיבות רבה להכשרה לה זוכים סטודנטים לחינוך והוראה. למעשה, גם הם זקוקים לחינוך משמעותי בנוגע לחינוך, כלומר להכשרה שתאפשר להם לבחון לעומק את תחום החינוך ולשאול שאלות אודות מהותו של חינוך, אודות תפקידם כמחנכים ואודות הדרכים בהן ניתן ליישם חינוך משמעותי במסגרות שונות.

זוהי תובנה מרכזית שמנחה אותנו בחוג לחינוך מכללת אורנים. כיום אנו מציעים במסגרת הלימודים לתואר בחינוך, אותם ניתן לשלב עם לימודים בחוג נוסף, שורה מגוונת של קורסים ופעילויות ייחודיות שמטרתם לחשוף את הסטודנטים לדילמות עקרוניות בתחום החינוך, ולתפיסות חינוכיות פורצות דרך.

בחוג אנו עוסקים בחינוך מתוך מבט הרחב ותוך פנייה לשלל תחומי דעת, כגון פילוסופיה, היסטוריה, אמנות ומדע, ומציעים לסטודנטים התנסויות מעשיות ויצירתיות שיסייעו להם לדמיין מחדש את עולם החינוך ולהגשים את עצמם בתוכו כמחנכים משמעותיים.

ד"ר הלל וורמן הוא ראש החוג לחינוך במכללה האקדמית לחינוך אורנים.