הצטרפו אלינו בפייסבוק

עקבו אחרינו

28 דצמבר, 2015 פורסם ב מל"ח חולמים חינוך
תגובה אחת

הדרך הארוכה אל הזהות האישית

הדר ביבס, סטודנט במסלול מלח

יום שישי בערב, אני יושב לכתוב את עצמי. זה לא קורה הרבה ההזדמנויות האלו לכתוב את עצמך. אני הדר, בן 27, מקיבוץ מענית. אני רוצה לכתוב אותי, אבל פתאום זה כל כך קשה. מה אני? מהי הזהות שלי? השאלות האלו העסיקו אותי מאוד כשהייתי חסר זהות או כשלא השלמתי עם הזהות שלי וגם כשלא השלמתי עם עצמי, ועכשיו, עכשיו אני שלם עם עצמי. לפני שהתיישבתי לכתוב, הסתכלתי קצת על היומנים שהיו לי בתקופת הטיול להודו, בצבא, בשנת שירות לכל תקופה יש את הזהות שלה ואת משבר הזהות שלה.

לחעל

לוקח זמן לא מבוטל להבין מי אתה, מה ה"אני מאמין שלך". בטיול, בצבא, בשנת השירות התעסקתי בעיקר בזהות המינית שלי. ביררתי עם עצמי, מסע מופלא לתוך הנפש, חציבה בעומקים הנסתרים של הגוף והנשמה. הזהות המינית הזאת שבלבלה אותי כל כך הרבה זמן, ועכשיו אני כל כך שלם איתה, והידיעה שכל תהליך חיפוש הזהות היה ארוך ולא נגמר כי עדיין יש עוד רבדים לחקור ולהבין אותם. אז אני הומו. בהתחלה לא הבנתי את זה אולי גם לא רציתי להבין את זה, אולי פחדתי להבין את זה. הפחד הזה להכיר בעצמך משהו שהוא לגמרי לא מבחירה ולתת בו אמון בפחד הזה כי הוא חלק ממך, תהליך מורכב וסבוך. עכשיו במבט לאחור כמעט שבע שנים אחרי היציאה מהארון הכל נראה לי יותר פשוט, אבל אני עדיין זוכר את חקר הזהות הזה, את ההבנה שאתה לא כמו כולם, אבל בעצם אתה כמו כולם פשוט מיוחד בדרך שלך. ואתה לא היחיד יש עוד "כמוך" הכל טוב. רק תשחרר. ושחררתי. את עצמי בעיקר, את הדעות הקדומות שהיו לי, את ההבנות, את התחושות, את התסכול של למה אני שונה. אני בן בכור, שק גדול של ציפיות היו עליי, והרצון שלי לעמוד בכל הציפיות האלו הרבה מאוד מהזמן זה מה שהוביל אותי הציפיות האלו ממני. עד שהבנתי שהציפיות מיועדות לכריות וכריות זה למיטה ולא לי.

הזהות שלי נבנתה במהלך השבע שנים אלו כאילו הייתי צריך להיוולד מחדש. שוב, הכל מההתחלה. אתה לומד להכיר את עצמך בסיטואציות שלא יצא לך עדיין להכיר. והכל חדש, משהו בשחרור הזה פתאום גם מכניס המון אופטימיות לחיים, וחלומות חדשים ושפה אחרת להתרגל להמון דברים חדשים. מה גם שחלק מהזהות שלי משפיעה על ההורים, האחים ועל הסביבה הקרובה. אני חושב שהיה לי המזל שגם הסובבים לי קיבלו את ה"זהות החדשה" באופן חיובי וטוב. מה שהיה מכשול עבורי זה רק אני. אלו בעיקר המחסומים שלי אני עצמי. אתה עצמך. וברגע שהסרתי את המחסום הזה מעליי, התנועה הייתה כל כך קלה, והקצב של החיים השתנה. כי כבר לא צריך להסתיר, לא צריך לפחד, לא צריך להיות כבול לתחושות האלו-  אתה יכול להיות משוחרר. אתה יכול להיות אתה עצמך. והנה גם לך טוב. אני אסיים במשפט של א.ד. גורדון "חייה בכל אטומייך, חייה חיי עולם."

תגובה אחת

  1. ממש יפה. כל אחד מוצא את המקום שלו בסוף בצפון.

השאירו תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים


תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>