אורנים דוט קום – מגזין האינטרנט של מכללת אורנים

הנטורופתית יעל קבעה תפריט "רזה" במיוחד ואז גילה אפי (שם בדוי) כי להרזות זה כמו להפסיק לעשן. קשה, קשה, קשה

קודם כל תפסיק עם השטויות אמרתי, בלי מטוגנים, בלי שוקולדים, בלי עוגות…

עברו להם עוד שבועיים והגיעו תוצאות מבדיקת אולטרא סאונד שהפנו אותי לעשות, לאור תוצאות בדיקות הדם המדאיגות.

הכבד שלי גדול ב15 אחוז ממה שהוא אמור להיות, נשמע לא מגניב, המשך טיפול במרפאת כבד (מסתבר שיש דבר כזה, רק אני ואנשים בגיל 60+ שמענו על זה).

בינתיים מחליט ללכת לדיקור סיני וקובע תור אצל הדיאטנית, בפגישה הראשונה עם המטפלת היא אומרת לי עזוב שטויות, לך לנטורופתיה, זה יעזור לך יותר טוב מדיאטנית.

בגלל שלמשפחה שלי יש היסטוריה ארוכה וטובה עם רפואה אלטרנטיבית אני הולך על זה וקובע תור לנטורופתית יעל.

ואז פגשתי את יעל, דופק בדלת ונכנס לחדר, זוג עיניים קרירות מבטי בי, אישה מבוגרת, נראית רזה, חיונית ובריאה מאוד, יושבת מאחורי שולחן עם מחשב ואומרת לי לשבת, מגיש לה את תוצאות הבדיקות והכרטיס המגנטי של המושלם.

האישה היקרה הזו נותנת לי את הבעיטה בתחת שהייתי צריך לקבל.

קשה לתאר קשיחות שאינה מלווה בקול רועם וסמכות עליך, יעל כנראה לא מכירה את הקריטריונים שלי לסמכות , מביטה לי עמוק בעיניים ומסבירה לי מעכשיו מה אני הולך לאכול.

אתה עכשיו עושה ניקוי היא אומרת, שבועיים שבהם מותר לך לאכול כל יום שתי פרוסות לחם מלא, כף טחינה או חצי אבוקדו, עשרה שקדים, 7 כפות קטנות של עדשים או בורגול, שני פירות ומלא ירקות.

התפריט שהיא נתנה נשמע על הכיפאק דווקא, לארוחה אחת קטנה + קינוח בריא אני מתכוון.

לא לאכול סוכר, שוקולד, או שום דבר אחר שאינו מה שרשמתי לך, בלי מיצים, מזון מעובד או בשר, היא ממשיכה, אסור שמן ואתה יכול לאכול פעמיים בשבוע חזה עוף או דג ים… נשמתי לרווחה, לפחות משהו קטן עם טעם.

מגיע הביתה וההורים המדהימים שלי מגוייסים ישר לעניין, כן, אני בן 28 וחזרתי לגור עם ההורים, האמת שכיף לי פה.

בבוקר אבא דואג להכין לי ירקות למיץ ירקות של הבוקר – גזר, רבע סלק, סלרי, פטרוזיליה והכול למכונת סחיטת ירקות כזו שעושה מלא רעש ולכלוך. שותה כוס מיץ כוח שכזה ויוצא לעבוד.

אז איך זה לשנות את התזונה מקצה לקצה? לרוב זה קל, כי יש לי מטרה ורצון עז להיות בריא ולתת לעצמי חיים טובים יותר, אך לפעמים זה קשה כי יש המון פיתויים.

הדבר שהיה לי הכי קשה עד עכשיו זה לא פיצות, בשר, עוגות או ממתקים. לפני יומיים הייתי בטיול עם החניכים שלי ואחד המד"צים הוציא לארוחת הצהריים לחמנייה שווה כזו עם שניצל בפנים, הייתי כל כך רעב    (אכלתי את שתי הפירות ועשרת השקדים שלי כבר בבוקר), זה היה נראה כל כך טעים, איך היה בא לי…!

אז יש רגעים קשים ולא אשקר אבל זה לא שונה מלהפסיק לעשן ( כבר 8 חודשים בלי!), ברגע שיש החלטה מודעת ויש הכנה מנטאלית זה קל, את הסיגריה האחרונה בחיים שלי עישנתי תוך כדי קריאת הספר  "הדרך הקלה להפסיק לעשן", כיביתי את הסיגריה באמצע ושמתי אותה בפח ביחד עם הקופסה והמאפרה. היה לי קל להפסיק בגלל ההכנה המנטאלית של הספר.

לרזות זה כמו להפסיק לעשן כי דרושה גם הכנה מנטאלית והדבר דומה לעניין המינוס בבנק: כל עוד שאתה במינוס רציני אתה לא רואה איך המצב יכול להשתפר, כל חודש נכנסת משכורת ואתה באותו מצב פלוס מינוס מאתיים שקלים, אתה מבין שהדרך לאיזון כלכלי ארוכה וקשה מידי, אתה אומר לעצמך שמלא אנשים במצב שלך ואין מה לעשות אלא רק להשלים עם זה.

כמו הצטברות נזקי העישון כך העלייה במשקל, לאט לאט אתה צובר עוד ועוד נזק ולא שם לב כי זה תהליך איטי וארוך.

פחות = יותר

תהליך ההרזיה הוא כמו תהליך סגירת המינוס, זה קשה, ארוך, לעיתים מייגע. נדרשים המון וויתורים בדרך ולזכור שאתה פשוט לא יכול להרשות לעצמך דבר כזה או אחר.

ברגע שרזית זה אמור להיות קל יותר, זה כמו להגיע לעובר ושב חיובי, אולי יהיה חודש שתיכנס שוב למינוס קטן אך תמיד תהיה עם אצבע על הדופק ותוכל לתקן בקלות בחודש הבא, הרי אתה כבר יודע איך לעשות את זה.

לכל חברי העגולים, אני רוצה להגיד לכם שאני יודע כמה זה קשה אבל אל תעברו חיים שלמים בלי לתת לעצמכם את מתנת הרזון, לא בשביל האחרים או הסביבה, שיזדיינו אחרים ותלך לחפש הסביבה, אלא באמת ובתמים בשבילכם, בשביל לתת לעצמכם גוף נוח, מאוזן, חיוני ובריא הרבה יותר.

לפני שבועיים התחלתי וירדתי כבר מספר קילוגרמים.

בשבוע הבא אעשה בדיקות דם לראות אם יש שינוי במצב ולפי זה יעל תחליט אם לפנק אותי בשתי ביצים בשבוע, יש לי עוד שבועיים לפגוש אותה ואז אני אשקל שוב ואספר לכם מה הבשורה ואיך התפריט החדש.

התאריך: 01/11/2015

המשקל: 115 קילוגרם

  (ניפגש בפעם הבאה:)