הצטרפו אלינו בפייסבוק

עקבו אחרינו

25 אוקטובר, 2015 פורסם ב במה חופשית
אין תגובות

מסרבת בנימוס לפחד

מעיין מוריוסף עם כמה תובנות על התקופה הרגישה בה אנו חיים לרגל פתיחת שנת הלימודים החדשה

מעיין מוריוסף

אנשים שדואגים לי אמרו לי להיות ערנית, להיזהר. בכל זאת, אוטובוסים, עיר מעורבת, מכללה מעורבת. אפילו הציעו לי גז פלפל, שיהיה. ליתר ביטחון.

עזבו עכשיו את דעתי הפוליטית, כי זה לא משנה. עזבו עכשיו את נושא הגזענות, שבוער בי מאוד, אבל גם לא לעניינינו. בואו נדבר על זה שפתחנו שנת לימודים חדשה תחת סיטואציה לא שגרתית.

מצד אחד, נכון; אי אפשר להתכחש לזה שהעיתון והאינטרנט מוצפים באירועים אלימים על רקע לאומני, שזו תקופה רגישה, שיש תחושה שאין לדעת מאיפה עלולה לצוץ סכנה וש"better safe than sorry".

מצד שני, לא רוצה שפחד לא רציונלי ישלוט בי וישנה את מי שאני. לפני כמה ימים רכב עצר ברחוב כמה מטרים לפני, בטח כדי לבקש הכוונה או משהו כזה, ואני פחדתי להתקרב אליו ולעזור לו. וזה משגע אותי, כי זה לא אני.

כסטודנטים לחינוך כולנו שמענו בוודאי על אפקט פיגמליון, הנבואה שמגשימה את עצמה. אם נתחיל לחשוש מכל דבר, אם נסתכל בחשד על כל אחד שעולה על האוטובוס, אם ניתן לעצמנו בראש לגיטימציה לכל זה, זה יתפוצץ לנו בפרצוף. לא חס וחלילה שמישהו מאתנו יהיה מעורב בסיטואציה אלימה (טפו טפו טפו), אבל אנחנו נפסיק לחיות את החיים שלנו וניתן לפחד לשלוט בנו.

אז אני מסרבת בנימוס לגז פלפל, מחייכת ומפנה למקום למי שעולה על האוטובוס, כי זה האדם שאני רוצה להיות.

השאירו תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים


תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>