אורנים דוט קום – מגזין האינטרנט של מכללת אורנים

מדוע התקשורת בוחרת להציג דווקא דמויות קיצוניות ומוחצנות מקהילת הלה"טבית ולא את החברים האחרים. ולכך, לטענתם של גל בנג'יו ולורט בר קאופמן, יש השפעות רבות במציאות

גל בנג'יו ולורט בר קאופמן

כהומו בחברה הישראלית, ניסתי להבין מהם זכויותיי והאם הן שונות משל אנשים אחרים בחברה. עוד ניסתי לברר האם החברה הישראלית מקבלת את הקהילה הלה"טבית וכמו כן איך זה משפיע על דור העתיד שלנו, בני הנוער. בחרתי לנסות לענות על שאלות אלו באמצעות התקשורת. כידוע התקשורת מאפשרת לקירוב בין בני האדם, להפצת מידע בנושאים השונים ולנראות, שלרוב היא מודל לחיקוי.  השנה נכחו במצעד הגאווה בתל אביב כמאה אלף אנשים. גם אני נכחתי באירוע העצום וצעדתי בגאווה עם בן זוגי. ההרגשה הייתה מדהימה , הידיעה שאני יכול להחזיק את ידו של בן זוגי מבלי להרגיש מבוכה או בושה. כמו כן כמות האנשים שמקבלים נתנו לי הרגשה טובה. האומנם?! כאשר ישבתי בביתי לראות בחדשות את אירועי המצעד, הופתעתי לגלות כי בחרו להתמקד בנשים קיצוניות ללא חולצה אשר חושפות את איברן או גברים כמעט עירומים שרוקדים ומענטזים על המשאית בצורה נשית. במקום גם  להראות את הצועדים הרבים השונים, לדוגמא אמהות העומדות עם שלט "אני גאה בבן שלי ואוהבת אותו ואתכם, מוזמנים לחיבוק".

החלטתי לבדוק את נושא התקשורת לעומק. על מנת להתחיל בעבודה החלטתי שלורט אשר באה מן הראייה הדתית וגם כי היא שנה ג' בתקשורת תוכל לעזור לי בהבנה העמוקה של כיצד התקשורת חושבת ופועלת בעניין הייצוג ההומואי, היה לי ברור משום מה כי התפיסה התקשורתית נובעת גם מהתפיסה הדתית אשר היא השולטת במדינתו וגם במקומות אחרים בעולם שאינם מפרידים בין דת למדינה.

כידוע התוכנית "ארץ נהדרת" היא תוכנית סאטירת המראה את המציאות בצורה קיצונית על מנת לעורר מודעות לתופעות השונות, היא ידועה בהצלחתה באהדת הקהל. בחרנו להתמקד בשני קטעים שצולמו בתקופת הבחירות, בהפרש של שנתיים, בהם נראים ייצוגים של הומואים בעקבות התבטאויותיהם של חברי מפלגת "הבית היהודי".

קטע ראשון – "נפתלולית זאת אחות"

קישור לקטע: http://www.mako.co.il/tv-erez-nehederet/season12-articles/Article-042150a01530b41006.htm

בקטע מוצגים הח"כ נפתלי בנט, טום ואוריאל מהמירוץ למיליון עונה רביעית. הקטע שודר לפני הבחירות האחרונות במרץ 2015, כאשר אחת ההתבטאויות של נפתלי בנט ומפלגתו הייתה נגד הומואים בדומה לתפיסה הדתית אותה מייצגת המפלגה. באותם ימים שודרה בערוץ 2 התוכנית המירוץ למיליון בה השתתפו טום ואוריאל אשר שייכים לקהילת ההומואים בארץ. התוכנית ארץ נהדרת מביאה את הנושא בצורה סאטירית באמצעות הקצנת הייצוגים השונים, בקטע ניתן לראות דמויות שלקוחות מהעולם התקשורתי האמיתי על אף שהדמויות מגולמות על ידי שחקנים מעולם הבידור הישראלי הם מעוצבים באמצעות איפור ולבוש כדמות מהמציאות. בנוסף הסיטואציה בנויה על ההקשר האקטואלי, יציאת בנט ומפלגתו נגד הומואים ובנוסף גיוס מתמודדים לרשימה על מנת לגוון אותה, אך באופן מוקצן למדי.

הייצוג ההומואי המובלט בקטע מתבטא בהקצנת הנשיות באמצעות הלבוש וטיפוח הפנים של טום ואוריאל אשר מצביע על התעסקות בגוף ובמודל היופי (הבלטת שרירים, גבות מסודרות, כיווץ השפתיים וסידור השפם).

המסרים הסמויים כלפי קהילת ההומואים בקטע מובאים באמצעות הקונטרה בין נפתלי בנט לטום ואוריאל כאשר נפתלי "זורק" רמזים לכיוונם שמבטאים את אי הקבלה בחברה הישראלית ובעיקר בתחומי הדת. מתבטא בניבים כמו: "בוא לא נתבלבל … מינית", "אנחנו אפילו נשריין לכם מקום משלכם, עם חורים בגג לאוויר ואוכל והכל"  והסלוגן המופיע בסוף "בדרך לגיהינום עוצרים בכנסת"

שלושת הביטויים מראים את תפיסת החברה בהדרגתיות. שימור הדעות כי "הומואים זה מדבק" לאחר מכן השוואה של הקהילה לחיות ולבסוף חוטאים.

קטע שני – "חתונה בלי רב? רק כדת מושית וישראל"

קישור לקטע: http://www.mako.co.il/pride-culture/magazine/Article-359dce447c61c31006.htm

בקטע מוצגים ח"כ זהבה גלאון ושני הומואים. הקטע משנת 2013 כאשר הרב אלי דהן ממפלגת "הבית היהודי" התבטא נגד ההומואים ובתגובה מרצ ברשות זהבה גלאון וניצן הורוביץ ארגנו חתונה אלטרנטיבית המונית מול הרבנות הראשית בתל אביב. בדומה לקטע הראשון גם קטע זה מביא את דמות ההומו כדמות נשית.

ההבלטה בקטע באה לידי ביטוי בהחצנת הנשיות אצל דמות ההומואים באמצעות נושאי השיחה שכוללים יופי וטיפוח, לבושם כולל גופיות צמודות, בעלי קעקועים, שיערם מסודר מאוד והשפם והזקן שלהם מסותתים אף הם, דיבורם הוא בלשון נקבה וסלנג משובש באנגלית. ניתן לראות כי למרות שעומדת מולם אישה הם יודעים יותר טוב ממנה, מסר אשר מובא בהחבא בתוך הדבר הזה הוא "הומואים הם יותר נשיים מנשים". זה מתבטא בעיקר בהשוואה בין זהבה גלאון לזוג ההומואים.

בנוסף לכך מובא הרצון לשוויון בקרב ההומואים בעניין הדת, הם עונדים שרשראות של מגן דויד ולדמותו של אלי פיניש יש קעקוע של מגן דויד על הצוואר. המחאה שנמצאת מול בניין הרבנות הראשית בתל אביב ומרצ שמבטאת תפיסה נגד הדת. בנוסף כאשר מציעה להם ח"כ גלאון להתחתן בחתונה אלטרנטיבית בתגובה לכך שואל אחד ההומואים "מי מחתן המר"נית?" (בהשוואה למרן עובדיה יוסף) ולאחר מכן מזדעזעים שניצן הורוביץ הוא זה שמחתן "הוויאז'ה מן הל מחתן אותם? שיבוא מלאך המוות וייקח אותי" ואף אומרים "חתונה בלי רב? השם ישמור" "כפרה חתונה עושים כדת מושית וישראל", ניתן לראות כי שני ההומואים דורשים את השוויון להיות כמו כל הזוגות הסטרייטים אשר מתחתנים כהלכה ברבנות ולא להתחתן בחתונה אלטרנטיבית.

בכך נראית המחאה של ההומואים לקבלת זכויות שוות בחברה הישראלית על כל גווניה. שני הקטעים מביאים את סוגיית המיניות בהקשרים פוליטיים. הסיטואציות הפוליטיות המוצגות בקטעים שהובאו בעיקרן מדברות על ההתנגשות בין המוסד הדתי לבין אורח החיים הלהט"בי.

ניתן להבין כי התקשורת היא המקשרת בין המוסד הפוליטי ואזרחי המדינה ובכך גם את ההשפעות של הפוליטיקה על האזרח. האם עליי להיכנס לפוליטיקה על מנת להראות בתקשורת צד אחר של ההומו בישראל?

 האינטרס העיקרי אותו מביאים ב"ארץ נהדרת" הוא הצפת סוגיית ההתנגשות בין המוסד הדתי לאנשים אשר אינם מתאימים להגדרה הדתית הרצויה. בקטע הראשון במפגש בין טום ואוריאל לח"כ נפתלי בנט נוצר חיכוך. ובקטע השני ניתן לראות מאפיינים יהודיים כמו שרשראות מגן דוד וקעקועים על ההומואים אשר מבטאים את המחאה של הקהילה להיות שווה, השאלה הנשאלת היא מיהו יהודי?

ההתייחסות להומואים בתקשורת הישראלית החלה משנות ה-80 ולכן ניתן להסיק כי ההתפתחות בנושא היא איטית יותר ולכן אנו נתקלים בשאלות זהות המובאות בקטעים הללו.

בסקירת הספרות שערכנו, הובאו מספר דוגמאות לשימוש הקהילה ההומו-לסבית בעיתונות ובאמצעי התקשורת השונים על מנת להביא את קולם של אנשי הקהילה וליצור אחווה תומכת. בהתאם לניסיון לצאת נגד ההחלטות וההסדרים הדתיים והחברתיים על מנת לאפשר לאנשי הקהילה לנהל אורח חיים חופשי ושווה זכויות.

החוקר עמית קמה טוען כי מירב ההסתכלות על ההומו הישראלי בא בהתאם להסתכלות על הנשים אשר עוסקות כל היום בטיפוח ומראן החיצוני, "ארץ נהדרת" משתמשת בייצוגים הללו ואף מקצינה אותן יותר על מנת להוציא את הצופה הממוצע מן הסטריאוטיפ באמצעות הגחכה סימלית של ההומואים. הציבור רגיל לקשר בין התנהגות "הומואית" לבין התנהגות נשי ובקטעים שנותחו ניתן לראות אף הקצנה של הסטריאוטיפ הנשי, בכך שהם דואגים להראות שההומואים הם אף יותר נשיים מהנשים. בקטע השני מוצגים ההומואים מול ח"כ זהבה גלאון ואף פה ניתן לראות כי הם אלו המתעסקים יותר בטיפוח ויופי לעומתה.

נקודת המבט המובאת בקטעים מביאה את הרצון של ההומו הישראלי להיות משולב בחברה הישראלית עד הסוף, להיות חלק מהיהדות וגם חלק שווה במדינה. נושא זה מובא בקונפליקט המילולי של ההומואים, בשני הקטעים ההומואים משלבים דיבור בלשון נקבה, שיבושי שפה ודיבור בקול נשי גורמים להגחכת הייצוג ובכך יוצרים דיסוננס בין הרצון להשתלב בחברה ובין הרצון להיות מיוחדים בה. בנוסף החלק המוצג בקטעים הינו רק חלק קטן מהקהילה הגדולה אשר הוא זה שמוצג באופן גורס בתקשורת הישראלית.

כל אלו אשר מובאים כאן מחלקים את הצופים לשני סוגים: אלו שהתקשורת נוטעת בהם את ההומופוביה בכך שהייצוג המוצג הוא ההומו הנשי אשר גורם למוח ה"נורמטיבי" להתבלבל, גבר שמדבר ומתנהג כמו אישה. התקשורת אף נותנת אישור מסוים בצורת ההבאה של הקהילה אל התקשורת להפוך את ההומואים לסוג של "בדיחה". הסוג השני הוא אותם אנשים אשר מכירים אדם או אישה מהקהילה ויודעים כי הייצוג אשר התקשורת מביאה הוא מגוחך, סוג אנשים אלו יכולים לפרש את הייצוג המובא ב"ארץ נהדרת" כפוגעני ומעליב את הקהילה ואת אנשיה, לעיתים אף ניתן לפרש אותו כמזלזל באינטליגנציה של הקהל.

הבעייתיות של הייצוג המובא ב"ארץ נהדרת" היא בהיעדר הייצוג האמיתי של ההומואים אשר עלול להקשות על אדם המשתייך לקהילה (לדוגמה בני נוער) ל"צאת מהארון" ולהיחשף בפני חבריו משום שהייצוג התקשורתי גורם לו להאמין שאם הוא ייחשף אנשים יתרחקו ממנו. כאנשי  חינוך, העובדים עם בני הנוער, אנו מאמינים כי תפקידנו הוא להגן ולאפשר להם לגלות את עצמם.  חובת התקשורת להציג את מגוון הצדדים של החברה הישראלית ולהביאם לידי ביטוי במדיות השונות בהיעדר חובה זו נוצרים שקעים בידע האנושי וגורם לריחוק בין בני האדם.