אורנים דוט קום – מגזין האינטרנט של מכללת אורנים

תופעת הסלקציה היא חלק בלתי נפרד מתרבות המועדונים והבילויים של הצעירים בארץ. איך השיטה באמת עובדת ולמה בכלל המציאו אותה? אוריין מלכה עם תחקיר מקיף, כולל מבט מבפנים איך השיטה עובדת

אוריין מלכה

עדי ותמר, האחת כהת עור ממוצא תימני והשנייה בעלת חזות מזרחית ומבנה גוף מלא, שתיהן בחורות בשנות העשרים המוקדמות לחייהן שבסך-הכול רצו לצאת לבלות ביום שישי לאחר שבוע עמוס ומתיש. עוד בתחילת בוקר יום שישי הן התדיינו עם חבריהן לאן ייצאו באותו הערב ובאיזו שעה. הן סיימו את ארוחת הערב מוקדם מהרגיל, לבשו את הבגד היפה ביותר בארון, התבשמו בבושם ויצאו מהבית בתחושה של 'איזה כיף הולך להיות, וכמה אני צריכה ליהנות אחרי השבוע הזה'. הן הגיעו למקום הבילוי מוקדם מהרגיל כיוון שידעו שהתור בכניסות ארוך מהרגיל בימי שישי, וחיכו בסבלנות לתורן. בכניסה למועדון עמדו לפחות שלושה מאבטחים ולידם עמדה אחראית מטעם המועדון שניהלה את הכניסה – היא ביקשה מהכול להוציא תעודות זהות ולהמתין בסבלנות. הן הוציאו את תעודת הזהות והמתינו בסבלנות לבקשת האחראית. בעת הגעת התור שלהן הן מסרו לה את התעודה. הכול כבר נכנסו והן האחרונות שנשארו מבין החברים שאיתם הגיעו והיו בטוחות שעוד רגע ההמתנה הארוכה בכניסת המועדון הולכת להסתיים. לפתע נשמעה האמירה הבאה "סליחה אבל אתן לא רשומות ומי שלא רשום לא נכנס". הן הסתכלו זו על זו המומות, וניסו להסביר לאחראית שכל החברים שאיתם הגיעו גם כן לא היו רשומים בשום רשימה, ולמרות זאת נכנסו. אך שום הסבר ותחנונים לא עזר להן. את ערב יום שישי הזה בילו מאוכזבות וכאובות בביתן.

כמו עדי ותמר קיימים רבים אחרים החווים מקרוב את תחושת התסכול והפגיעה כיוון שאינם תואמים את רוח המקום שאליו בחרו לצאת. התופעה החמורה והמשפילה הידועה בכינויה "סלקציה במועדונים" ניכרת לרוב במקומות בילוי כגון: מועדונים, פאבים וברים, והופכת לתופעה במרבית ממקומות הבילוי. במקום הבילוי יש גדר היוצרת הפרדה בין באי המועדון לבין הסלקטורית, וכתוצאה מכך נאלצים המבלים להתגודד ולהתקהל סביב הגדר ולהמתין למוצא פיה של זו אשר עומדת בכניסה על מנת שתותיר להם להיכנס כאשר כל רצונם הוא לבלות וליהנות, בדיוק כמו עדי ותמר. בהתאם להנחיות בעל המועדון ובהתאם לראות עיניה בוחרת הסלקטורית מבין כל הבאים מי רשאי להיכנס ומי לא. לעיתים תעשה זאת הסלקטורית באמצעות הודעה כי המסיבה מיודעת לקהל ייחודי כגון: חיילים או סטודנטים ומעת לעת תשנה את התירוץ בהתאם לסיטואציה. לא פעם תבחר גם לעכב את הצעירים בתירוצים שונים ומשונים כשבמקביל ממשיכה לאשר את כניסתם של אחרים שהגיעו זה עתה לשער המועדון. אך ברגע שאחד מן המבלים שלא הורשה להיכנס או שעוכב ינסה לפנות אל הסלקטורית כדי להבין את הסיבה, הוא יסולק מהמתחם על ידי השומרים בטענה שהפריע ושהפר את הסדר. רבים אחרים המובכים מהסיטואציה חווים בושה ועוזבים בדממה את המקום. הם מבינים כי לא עמדו "בקריטריון" הכניסה, בדיוק כמו עדי ותמר.

אז איך עובדת השיטה? אתם בטח תוהים מי הוא זה שבאמת מחליט על פי אילו קריטריונים לאשר את הכניסה למסיבה ועל פי אילו קריטריונים לא לאשר. בתור מי שמכירה את התחום די מקרוב אספר לכם איך זה עובד: מרבית המסיבות מתפרסמות כמסיבות לקהל הרחב שכל אחד יכול לאשר הגעה דרך אותה רשת שבה היא פורסמה, וכך כביכול הוא חושב שהוא רשום וכך בעצם מספר מאשרי ההגעה הוא רב. השיטה הזאת מתקיימת על מנת לגרום ללחץ בכניסות ולהתקהלות רבה בחוץ, דבר המעיד שהמסיבה היא באמת 'טובה' אחרת לא היו מחכים אנשים רבים בחוץ. בפרסום המסיבה מציינים מי ינגן באותו הערב, מחירי אלכוהול מוזלים ולמי מיועדת המסיבה – שמיניסטים, חיילים, סטודנטים וכדומה, בלי לציין גילאים. קיימים יחצנים הדואגים גם כן לפרסם את המסיבה בשיטות כאלו ואחרות ומרבית הרשימות מתבצעות דרכם. יש לציין כי לרוב הרשימות מקנות הנחות בתשלום ולא אישורי כניסה. עד כאן לארגונים 'בקדמת הבמה'.

מאחורי הקלעים, בערב המסיבה עצמה מתכנסים כל המארגנים שלה: יחצ"נים, מפיקים ובעלי המקום ובעצם קובעים את הגילאים או השנתונים ואת הקונספט של הקהל: מזרחי, אשכנזי, ערסים, מגזרים מסוימים וכדומה. הסלקטוריות עוברות תדרוך קצר שבו מסבירים להן מי רשאי להיכנס ומי לא. אדגיש כי ההחלטה כמעט אינה נתונה בידיהן. בכל מועדון קיים חדר מצלמות שבו יושבים המפיקים המעדכנים את הסלקטורית באמצעות הודעה או באמצעות שימוש בקשר מי רשאי להיכנס ומי לא, אילו תשובות לתת לאותם האנשים, ובמקרים של איומים הם אף יוצאים החוצה ודואגים לשוחח עם אותו אדם. כמי שמכירה את התחום, לא פעם ניסיתי להבין מקרוב יותר מדוע התופעה הזו קיימת. רוב התשובות שקיבלתי היו "יש אנשים שאנחנו כבר מכירים מראש שעושים בעיות ואנחנו רוצים למנוע את זה", "קיימות בעיות אבטחה", "מגזרים מסוימים לא יודעים לבלות עם מגזרים אחרים", "אנחנו רוצים שתהיה מסיבה איכותית בלי מכות ובעיות". בתגובה רשמית של אדם ששמו שמור במערכת אשר מנהל ליין קבוע של מסיבות בסופי שבוע נאמר לי כי "הסלקציה במסיבות שלי בכל אופן מתבצעת בשביל לנסות להגיע לקהל איכותי. אני מכיר כמעט את כל הבליינים ואני כבר יודע לזהות פרצופים בעיתיים אם זה לפי ביגוד או לפעמים גם דיבור ואני יודע גם יודע לתת להם את התשובות המתאימות ללמה הם לא רשאים להיכנס או במדיה ואני מחליט שכן. אני גם דואג להסביר להם איזה התנהגות מקובלת פה. אני ממש משתדל גם לא לערבב בין אוכלוסיות מסוימות של מזרחים וערבים למשל כי זה גורם לבלגן ממש גדול ולא פעם גם למכות".

יצאתי למספר מועדונים באזור הצפון והמרכז (השמות שמורים במערכת) על מנת לבדוק את התופעה, ויתרה מזאת, לבדוק כיצד אפשר למגרה. במתחם שבחרתי לבקר ולבלות קיימים מספר מועדונים הממוקמים זה ליד זה. הגעתי עם מספר חברים כהי עור, בהירי עור, מלאים, רזים, מקצתם לבשו מותגים ומקצתם לבשו חולצות סוף מסלול של הצבא, והכל על מנת לבדוק את חומרת התופעה ההולכת ומתגברת בשנים האחרונות. אציין כי לשני המועדונים הראשונים אליהם הגעתי עם חברי הורשנו כולנו להיכנס, וזאת לאחר בירור של הסלקטורית בכניסה עם בעל המועדון. כששאלנו אותה מדוע היה עליה להתייעץ עם בעל המועדון בשני המקרים קיבלנו את אותה התשובה "מכיוון שהערב סגור לרשימות ומי שלא רשום לא יכול להיכנס". כשענינו בתגובה כי כלל לא שאלה אותנו אם אנו רשומים, טענה כי היא מכירה את כל הרשומים מכיוון שהקהל הוא קבוע. בשני המועדונים השניים אליהם יצאנו, על פי החלטת הסלקטורית רק חלק מאתנו היה רשאי להיכנס. התעקשנו לדעת את הסיבה מדוע איננו יכולים להיכנס כולנו ביחד וליהנות, ולפני שסיימנו להשלים את השאלה השומרים כבר דאגו להדוף אותנו מהכניסה ולבקש שלא נפריע. ביקשתי מחבריי לגשת אחורה על מנת להימנע מריבים ומוויכוחים מיותרים וניגשתי לסלקטורית בשנית ואמרתי כי אשמח לדבר עם מישהו מההנהלה, אחרת אתבע את המקום. יש לציין כי מרגע האיום בתביעה השתנו היוצרות ובתוך מספר דקות הגיע הבעלים של המקום ושוחח איתי בצד וניסה להסביר לי כי המקום סגור למוזמנים בלבד. טענתי כי חלק מחברי הורשה להיכנס והם כלל לא היו רשומים. בעל המקום מיהר להתנצל וכמובן מיותר לציין כי המשקאות באותו הערב והתשלום בכניסה היו על חשבון הבית.

כפי שהצגתי קודם, לא פעם השיטה של הסלקציה במקומות הבילוי אכן עובדת במקרים רבים. אלו המגיעים אחרי שבוע עמוס ומתיש "מבינים את הרמז" של הסלקטורית בכניסה, מתייאשים והולכים לדרכם מושפלים וחפויי ראש. תופעה זו חוסמת את אפשרותם של באי המועדון לבלות כראוי וזאת בניגוד להוראות חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות בילוי ציבוריים, התשס"א 2000.  סעיף 2 (ג) לחוק איסור אפליה נועד למנוע מכל העוסק באפליה להתחמק וכדי לאפשר לנפגע לתבוע קשת רחבה של עוסקים באפליה בפועל. כאמור החוק קובע פיצויים של למעלה משישים אלף שקלים לנפגעי התופעה וזאת מבלי להוכיח נזק.

אין ספק כי שום סכום כספי לא יוכל לכפר על רגשותיהם של אותם באי המועדון אשר לא הורשו להיכנס מסיבות שאינן כשרות בעליל. מיגור התופעה חייב להיעשות בצורה חריפה על מנת שמקרים כאלה לא ישנו. עדי ותמר בחרו להגיש תביעה משפטית בבית הדין, צדקתן הוכחה, והן זכו במשפט. בתגובה לכך מסרו השתיים: "אנחנו בהחלט שמחות שזכינו במשפט, לא כי זכינו בכסף, אלא כי מישהו חייב לעשות את הדין עם כל אלה שבוחרים באפליה. אנחנו חושבות שאחרי כל מה שהמדינה שלנו עברה באשר לאפליות ולגזענות על אחת כמה וכמה אין לכך מקום פה. אנחנו מקוות שבעלי המועדונים יבינו שבסופו של יום כולנו אחים וכולנו בסך הכול רוצים לבלות וליהנות".

ביקשנו את תגובת בעל המועדון שמנע את כניסתן של עדי ותמר: "אני בהחלט מצטער על מה שקרה. ככל הנראה נפלה טעות ובגלל זה נמנע מהשתיים להיכנס. בית המשפט נתן את החלטתו ואני מכבד אותה. אני מזמין את כל הציבור לבוא ולבלות במועדון שלי ואני מוסיף ומבטיח שדבר כמו שקרה לשתיים לא יקרה שוב. אני רוצה שוב להתנצל למרות שעשיתי זאת במעמד המשפט, חשוב לי לעשות זאת שוב".