הצטרפו אלינו בפייסבוק

עקבו אחרינו

23 אפריל, 2015 פורסם ב מל"ח חולמים חינוך
אין תגובות

במבט לעתיד

 

במסגרת הקורס "כלים לעבודה פרטנית" כתבה נוי חדד עבודה שמפרטת נאום שהיא תישא עוד מספר שנים מול קהל נבחר. היא בחרה בקהל של אורנים וזו התוצאה

נוי חדד

אני עומדת מול קהל של סטודנטים נרגשים. השנה היא 2022. אנחנו באולם ההרצאות של בית הדומי בבניין 46 במכללה.

אני לובשת חולצת וי קצרה וחם לי מהתרגשות. חורף. העיניים שלי מנצנצות מהתרגשות, ואני מתחילה לנאום את הנאום שלי לאחר הקרנת הסרטים של בני הנוער מהפנימייה שאני עובדת בה שיצרו סרטים דוקומנטריים על עצמם. אנחנו אחרי ההקרנה.

"אני מתרגשת לעמוד מולכם היום.

קשה לי להאמין שסיימתי כבר לפני חמש שנים את הלימודים ואני עומדת פה ומספרת לכם את הסיפור שלי. נתחיל בזה שכלל לא רציתי ללמוד הוראה או חינוך. תמיד חלמתי לעסוק ברפואת שיניים. לפני הגיוס שלי החלטתי לעשות שינוי בתפיסה שלי ופתאום החלטתי לעבוד בחינוך. בעקבות השינוי הזה, תקפו אותי רגשות שאני מוותרת לעצמי כי קצת קשה לי. למה? למה את עושה את זה לעצמך? זה מה שכל הזמן שאלתי את עצמי. אהבתי את החינוך, היה לי ניסיון בחינוך. אז למה אני עדיין מרגישה שאני בן-אדם שלא מסוגל?

למה כל כך קשה לי לקבל את עצמי? למה אני מחמירה עם עצמי על כל דבר קטן? והדבר הכי חשוב – למה אני צריכה להוכיח לכולם שאני שווה את זה?

בצבא רציתי לעשות הכול מהכול. הרגשתי שאני חייבת "לטרוף את העולם" והגיע הזמן "להראות לכולם מה זה". בפנים קרסתי. לא היה לי יום בגלל הצבא ולא היה לי לילה כיוון שהכרחתי את עצמי לעבוד קשה. מה אני בעצם מנסה להוכיח, ולמי לעזאזל??

המסלול שלי היה ידוע מראש – כי כך הכרחתי את עצמי: צבא, מועדפת, לימודים. בלי טיול או הפוגה ובלי שום רגע של מנוחה.

במהלך הלימודים עבדתי כרכזת נוער בנופית, בליווי ילדים מצוינים במכללה, בקפה קפה ברמת ישי ובאגודת הסטודנטים.

האובססיה הזאת, לעשות הרבה דברים במקביל, השפיעה עלי נפשית. למה אני ממשיכה לנסות להוכיח לכולם? לא הוכחתי מספיק? ולמי, למי אני מנסה להוכיח?

סיימתי את לימודי התקשורת והחינוך הלא פורמלי, וישר לאחר מכן כבר מצאתי את עצמי מתברגת לכפר הנוער ימין אורד (לעולים חדשים ולנוער בסיכון) בתור מורה לתקשורת. בחמש השנים שבהם הייתי מורה ורכזת מגמת תקשורת בכפר הנוער, עברתי עם הילדים האלה תהליך עצום ומלמד.

השתנתי.

אני מרגישה שאני כל כולי בתפקיד.

אני מרגישה שאני פנויה רגשית ומעשית אל הנערים והנערות האלו שכל כך חיכו לי. הם צריכים אותך נוי – תמיד ניגנתי את זה בראש.

לפני שלוש שנים החלטתי להכניס לכפר הנוער חוג שנקרא "העצמה". בחוג זה בני ובנות הנוער הגיעו ולימדתי אותם את סודות הקולנוע, ואת סודות הקולנוע הדוקומנטרי בפרט. אחרי תהליך ארוך של שנה נתתי לכל אחד ואחת מצלמת וידאו כדי לתעד את החיים שלהם. בתנאי אחד: אל תפסיקו לצלם לרגע, לא משנה מה עובר עליכם וכמה אין לכם חשק.

אחרי תהליך של שנתיים עם מצלמה ביד אני רק אוכל לגלות לכם, כפי שבוודאי ראיתם, הילדים האלה עשו סרטים מרתקים. יש שם הכול: סיפורי חיים קשים, גילוי עריות, אלימות קשה, פחדים, סמים, אלכוהול. הם לא האמינו שהם מצולמים שם.

והיום, אני עומדת פה מולכם בגלל תהליך שהם עברו. בזכותם אני פה, בזכותם אני מי שאני היום. הם גרמו לי להרגיש שאני מסוגלת. לא צריכה להוכיח לאף אחד שאני שווה – כי אני שווה! לא צריכה להראות שאני עובדת קשה – כי אני באמת עובדת קשה!

מסתבר שכל השנים האלה שחוויתי תסכול וכעס היו כי פשוט לא האמנתי בעצמי. חסרת ביטחון שכזאת…

בהסכמת חלק מהנערים והנערות, הפרויקט הזה בן השנתיים של הצילום החודרני הגיע לסינמטקים ולהקרנות בכל כלי התקשורת האפשריים, סיקור שהגיע גם לחו"ל. שני סרטים זכו בפסטיבל הסרטים בחיפה ובירושלים והנערים והנערות הוזמנו לראיונות אישיים על הסרט – היוצרים הצעירים.

אני גאה בהם ובהן מאוד. אני מרגישה שאני כל כך גאה, כמו שהייתי רוצה שעוד אנשים יהיו גאים בי בעבר, שעוד מישהו יזרוק לי מילה טובה ויגיד לי "נוי, את מצוינת, תשחררי את הלחץ, את שווה את זה !"

אני נותנת את כל מה שלא קיבלתי לנערים ולנערות שלי. אני מעצימה אותם ונותנת להם להרגיש בעלי ערך עצמי.

תודה רבה לכם שהקשבתם לי ולסיפור שלי.

ולפני הכול, תעריכו את עצמכם, אתם שווים יותר מכל דבר אחד."

השאירו תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים


תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>