הצטרפו אלינו בפייסבוק

עקבו אחרינו

31 מרץ, 2015 פורסם ב קולטורה, רגע של היסטוריה
אין תגובות

חרדים ממי – חרדים ממה?

השיח הישראלי השטחי לא רק שנמשך אל הדרמה הצעקנית הכרוכה בניגוד שבין גברים לבושי פרווה בימי הקיץ החמים בתל אביב או בירושלים, אלא מתרחק מהבחנות משנה חשובות המפריעות לדרמה ולסנסציה

אודי מנור

שאלת יחס החרדים לחברה הישראלית מייצרת מדי פעם כותרות דרמטיות. השיח הישראלי השטחי לא רק שנמשך אל הדרמה הצעקנית הכרוכה בניגוד שבין גברים לבושי פרווה בימי הקיץ החמים בתל אביב או בירושלים, אלא מתרחק מהבחנות משנה חשובות המפריעות לדרמה ולסנסציה. כך נדחקות לשוליים שאלות בסיסיות, כמו: מי הוא חרדי? מי היא "החברה הישראלית" שהוא אמור להשתלב בה? ומהי הציפייה ההדדית בידיעה שתמיד יהיו חרדים ולנצח הם יהיו מיעוט מעצם הגדרתם?

לא זה המקום לענות על שאלות אלו. עם זאת, פטור בלא כלום – ולו בקיצור – אי אפשר. ראשית, על השאלה 'מי הוא חרדי' תשובות רבות ומגוונות. הערכות סבירות מדברות על כ-800 אלף אזרחים המתוארים בכותרת 'חרדי', כשלמעשה מדובר בקבוצות ובתת-קבוצות לא רק שונות, אלא לא פעם מנוגדות בתכלית הניגוד. למשל ביחס ללימודי החול, עניין עליו נרחיב להלן. באשר לשאלה מי היא 'החברה הישראלית' התשובות הן רבות. לא שאין מכנים משותפים, שהרי החברה הישראלית על מוסדותיה מתפקדת באופן סביר. אך מכאן ולהציג את 'החברה הישראלית' כמקשה אחת שאליה אמורים 'מיעוטים' למיניהם 'להתאים' עצמם הדרך ארוכה מאוד.

באשר לציפייה ההדדית, דומה שכאן הדברים עשויים להיות פשוטים יותר, אם נאמץ את שתי התובנות הראשונות, לפיהן 'חרדים' כמו 'ישראלים' הם בגדר כותרות לתופעות שונות ולא פעם מנוגדות. הכיצד? אם נניח שרוב הישראלים שאינם חרדים מוכנים להמשיך ולהשלים עם קבוצות אזרחים שונות, לפחות במישור הסוציולוגי-חזותי, ואם נניח באותו האופן שרוב החרדים יודעים ש'אפילו' הדתיים 'הרגילים' אינם מתכוונים להפוך ל'חרדים', הרי ברור שהציפייה ההדדית היא של המשך סובלנות דה-פקטו, שעם הזמן אולי תהפוך לסובלנות דה-יורה.

מה שמוביל אותנו ישירות לשדה החינוכי, שהוא לכל הדעות אחד ממרחבי השיח החשובים ביותר שבהם אפשר לגבש תודעת סובלנות משני הסוגים: זו שבדיעבד (דה-פקטו) וזו הנשגבה ממנה: מלכתחילה (דה-יורה). השדה החינוכי נבדל מהותית מכל שדה שיח ציבורי אחר. הוא איננו אנונימי ולכן בפוטנציאל של סתמיות מתלהמת כמו השדה הווירטואלי של הרשתות החברתיות; והוא איננו משועבד ללוח הזמנים של 'הסקופ' ו'רייטינג' המאפיין את השדה התקשורתי. לבסוף, הוא אינו נמדד במונחי עוצמה או נראות המאפיינים את השדה הפוליטי.

ואמנם, בשנים האחרונות אנו עדים בישראל לתהליך שקט מאוד של התקרבות משמעותית בין קבוצות של חרדים לבין סביבתם הישראלית הרחבה יותר. התהליכים הללו עובריים במידה רבה, אבל הם מתרחשים. הצמא בישראל על כל מגזריה לשיפור עמדות בשוק העבודה באמצעות רכישת השכלה קיים גם בחברה החרדית. באותו האופן, התחרות העצומה בין המוסדות להשכלה גבוהה מביאה את אלו לפתוח את שעריהן ל'שוק' הלומדים החרדי. במונחים ידועים של ניהול, יש כאן מצב של WIN-WIN מובהק. לא רק הסטודנט החרדי יוצא ודיפלומה בידו; לא רק המוסדות מגדילות את מספר הבאים בשעריהן, דבר המעשיר הן את המפגש בקמפוס והן את קופתן המדולדלת בדרך כלל; אלא החברה הישראלית כולה.

האם הכול כה פשוט ונפלא? בוודאי שלא. עם כל השוני בקרב החרדים דבר אחד ברור: עוד לא נולד החרדי שיראה בלימודי מגדר למשל או בלימודי מחשבת ישראל שאותם מלמד מרצה חילוני מחוז חפץ. הסוציולוגיה החרדית המוכרת המבוססת גם על הפרדה בין החברה החרדית לחברה שמחוצה לה וגם להפרדה מודעת וקפדנית בין גברים ונשים, איננה נעצרת ולא יכולה להיעצר בשער הכניסה למכללות ולאוניברסיטאות.

הפתרונות קיימים כי הצרכים קיימים. אך כל סוגי הפתרונות מעלים קושיות, שלא לומר רטינות, כעסים, פחדים ואמירות קשות. הפתרון המוכר בצורת 'מכללה חרדית' בעייתי שכן הוא משמר את ההפרדה. עם זאת, יש בו חדשות טובות כי מגע עם העולם החוץ-חרדי לא קיים, אך המדע החוץ-חרדי מוזמן פנימה. מצד שני מדובר רק במדעים מדויקים. מדעי הרוח עדיין ממתינים לתורם. מציאות דומה קיימת במידה רבה גם בפתרון הנועז יותר: פתיחתם של קורסים וקבוצות לימוד של חרדים במכללות ציבוריות וכלליות. המגע החברתי קיים במידה מוגבלת כמובן, וגם המדע מוגבל באופן דומה לתחומי דעת שאין בהם משום איום על ליבת התודעה החרדית, אבל מי שמאמין בתהליכים ארוכי טווח יודע שהפור נפל.

כאמור לעיל, סביר להניח שגם בדור הבא ('נצח' במונחים ישראליים) נמשיך לראות ברחובות תל אביב וירושלים לאורך הקיץ הישראלי הארוך, גברים לבושים במעילי פרווה שחורים. באופן דומה עיתונאים זריזים ימשיכו לדווח על הפגנות אלימות מדי פעם, ופמיניסטיות מיליטנטיות ימשיכו להזהיר מפני 'הדרת נשים' וכיוצא בזה. ולכן, רצוי שנשים את ליבנו לתהליכים המשמעותיים הללו שמתרחשים ממש עכשיו, במרחבים הישראליים השקטים יותר, הנענים למקצב חיים אחר, איטי יותר, מסוער פחות, אחר.

השאירו תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים


תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>