אורנים דוט קום – מגזין האינטרנט של מכללת אורנים

ביום חמישי שעבר פתח החוג לספרות ב"מכללת אורנים" את השנה האזרחית החדשה עם הסופר אשכול נבו במפגש יוצר אורח

מספר פעמים בשנה החוג לספרות מביא יוצרים מוכרים מהתחום לשיחה על יצירותיהם, על תהליך כתיבתם ועל יחסיהם עם הדמויות. הפעם היה זה אשכול נבו, מחבר 'משאלה אחת ימינה', 'ארבעה בתים וגעגוע' ועוד. הספר החדש שלו נקרא 'המקווה האחרון בסיביר'. "אני חושב שזה הספר היחיד שלי שנולד מצחוק ולא מבכי" הודה, וסיפר על בניין שהוקם בשכונה של מבוגרים רוסים. זמן רב תהה נבו למה יועד הבניין. אולי מועדון שחמט, ספריה או מרכז תרבות, אבל לבסוף נתלה השלט – "מקווה". נבו חשף שהספר אמור היה להיות סאטירי, אבל משום שהוא חמל על בדידותן ותלישותן של הדמויות שיצר – ברא להן אהבה.

ראשת החוג, ד"ר אילת שמיר, הבחינה שבספריו נבו מעמיק במתח שבין אהבה לניכור, ושאלה עד כמה הנושא מעסיק אותו. "כותבים כדי לפענח" ציין נבו, ואמר כי הנושאים המעסיקים ביותר שאפשר לכתוב עליהם הם הנושאים שבהם לאדם יש שאלה.

נבו החל לכתוב בגיל עשרים ושש. עם הזמן וככל שבגר, השתנתה תפיסת האהבה והזוגיות שלו. וכך, השתנתה עם השנים השאלה העומדת בבסיס ספריו העוסקים בה.

נבו חשף עובדה מעניינת – לפני שספר שלו יוצא לאור הוא נותן להוריו לקרוא אותו. "אני חושב שמגיע להם לקרוא לפני העולם". למעשה, החל לכתוב את הספר האחרון בהמלצתו של אביו, שהזמין אותו לצפת בטענה שיש במקום מגוריו אווירה טובה לסופרים. נבו אכן מצא את האווירה שדיבר עליה אביו, ובספרו נכנס אל תוך אוכלוסיות שלא הכיר, כמו רוסים וחוזרים בתשובה, לאחר שחקר את עולמן מקרוב. "כתיבה היא דרך נהדרת לחיות את החיים שאתה לא חי" אמר.

בהמשך סיפר נבו על בית ספר לכתיבה שפתח יחד עם אורית גידלי. הוא נולד מתוך סדנאות שהעבירו יחד בהרכבים מצומצמים ובבתים של אנשים. כשחשבו להתרחב כדי להגיע לקהל גדול יותר פתחו את "סדנאות הכתיבה", בית ספר שיש לו שלוחות בחיפה, ירושלים ותל אביב.

בסוף המפגש הפנתה סטודנטית שאלה מעניינת לנבו: "אתה אוהב את כל הספרים שלך אותו דבר?" אולי הציפייה הייתה לתשובה פוליטיקאית ומתחמקת, כזו שמקצה מקום מכובד ושונה לכל ספר בנפשו של הסופר, אך נבו הפתיע ואמר שהוא תמיד גאה ביותר בספר האחרון. במבט לאחור – 'משאלה אחת ימינה' הוא הספר האהוב עליו, זה שנגע בו יותר מכולם, והוא אף מקווה עוד מספר שנים לכתוב לו ספר המשך – "משאלה אחת ימינה מכה שנית". אנחנו נחכה לספר.