אורנים דוט קום – מגזין האינטרנט של מכללת אורנים

ראש עיריית אשקלון החליט לפני מספר שבועות להפסיק את העסקתם של עובדים ערבים באתרי בנייה בעירו. מוסטפא גדיר טוען כי אין מדובר במקרה בודד אלא בסממן של התקופה

מוסטפא גדיר|

ראש עיריית אשקלון פיטר פועלים שעסקו בבניית ממ"ד בעירו, והסביר את החלטתו בכך שהורי הילדים בגן הסמוך למקום עבודתם של הפועלים הרגישו חשש לילדיהם, ובשל כך הוא בחר לפטר את העובדים. זו ידיעה אחת מבין רבות שמסמלת את האווירה שבה אנו חיים בימים אלו.

שיטוט קצר באתרי האינטרנט החדשותיים יחשוף בפנינו עשרות דוגמות לגילוי גזענות  בחברה הישראלית. גזענות אינה חדשה במחוזותינו, אינה פרי יוצרו של ראש עיריית אשקלון, אך רק בעת הזאת אנו מרגישים שהגזענות הופכת להיות ממוסדת. בעלי תפקידים אשר תפקידם בעת הקשה הזו לפעול להרגעת הרוחות בוחרים שוב ושוב להראות למיעוט הערבי את השרירים ואת הכוח.

אזרחיה הערבים של מדינת ישראל חיים באוטונומיה תרבותית. הם אינם חלק מהקונצנזוס לאהבת שיריו של שלמה ארצי, ואינם מזילים דמעה ביום הזיכרון לחללי צה"ל, אך אלו אינם אזרחים "על תנאי" בשל העובדה הפשוטה שלא בחרו באזרחות זו. ואם נודה על האמת, אין בידיהם את האפשרות להחליפה כמו שלעיתים מטיחים בהם כשהם מתבטאים בצורה מתריסה ולא נוחה לאוזן הישראלית.

ישראל חרטה על דגלה במגילת העצמאות את ערך השוויון האזרחי, את חופש הפולחן הדתי ואת הרצון לחיים משותפים. אני יודע שקשה מאוד לחשוב בצורה אופטימית בעת הזו, והייתי רוצה שנתנתק מהסיסמאות ומהקלישאות, אבל אזרחיה הערבים של מדינת ישראל חיו ויחיו לעד במדינת ישראל. החלטות דומות להחלטתו של ראש עיריית אשקלון אינן עוזרות לא לתחושת הביטחון של הורי הילדים בגן הסמוך ולא לפועלים הערבים שחוזרים לביתם בתחושת תסכול.

איני אוהב את המושג "דו קיום" בשל העובדה שזהו מושג סימטרי, שיווני ומטעה. אני בוחר במושג "חיים משותפים" שבו החיים הם העיקר, והתנאים הבסיסיים לחיים משותפים הם, לכל הפחות, היכולת להתפרנס גם בשכר הזעום של פועל בניין בעיר אשקלון .

חובה עלינו כחברה להוקיע את החלטתו של איתמר שמעוני, ראש עיריית אשקלון, וכל החלטה מסוג זה בעתיד כי ברירת המחדל אינה נאה אף לא אחד .