אורנים דוט קום – מגזין האינטרנט של מכללת אורנים

 מאת: לירון כצנלסון |

 הסרת משקפיים בלייזר נחשבת בימינו להליך פשוט וקל, אשר תפס תאוצה רבה בשנים האחרונות. אנשים רבים דוהרים לעבר המרפאות בכדי להגשים את החלום- לראות באופן מיטבי ללא צורך במשקפי ראייה או עדשות מגע. נשמע נפלא נכון? לא מדויק. כל הפרטים  בכתבה הבאה 

דיקלה גוטסמן מגדירה עד היום את ה-31.03.2011 כתאריך ששינה את  חייה.

לפני העלאת השערותיכם בדבר, אציין כי היא לא התחתנה בתאריך זה, ואף לא פגשה את אהוב לבה. המאורע המכונן אם כן, הוא ניתוח שביצעה עבור הסרת משקפיים בלייזר.

גוטסמן (23) הרכיבה משקפיים כבר מגיל 8, כאשר  קוצר הראייה שלה גבר בצורה חדה עם השנים, "הייתי עם משקפיים כל הזמן". עוד היא מוסיפה ומונה את הקשיים שמהם סבלה באותה התקופה "במקלחת לא ראיתי אפילו את הכיתוב על השמפו, גם בלילה תמיד הייתי צריכה לחפש את המשקפיים".

עוד בימי ילדותה המליץ לה אביה לבצע את הניתוח המיועד בהגיעה לגיל 18, אך דיקלה התנגדה לכך "פחדתי, ידעתי שיש סיכונים ושאפשר להתעוור מזה".

נקודת המפנה התרחשה כאשר חברה במקום עבודתה דאז ביצעה את הניתוח, "היא הייתה מרוצה ועוררה בי את החשק. הלכתי לאותה מרפאה ולאותו רופא שהיא הלכה".

כיום, שלוש שנים לאחר מכן, דיקלה ממשיכה לתאר את הצעד שעשתה כמשמעותי בחייה "מבחורה שלא ראתה כלום, היום אני רואה מעולה, היה כיף גדול להיפטר מהמשקפיים".

בניגוד גמור לכך, שירה ארז   (36), אשר ביצעה את הניתוח אצל אותו רופא ובאותה מרפאה כשל דיקלה, איננה יכולה לומר בפה מלא את אותם הדברים.

ארז, אשר נותחה לפני כ-6 שנים סמוך למועד יום חתונתה, נתקלה בסיבוך שהתרחש במהלך הניתוח ומוגדר בשפה המקצועית כ'אובר תיקון'. בעקבות המקרה תהליך ההחלמה התארך לשלושה חודשים (ההתאוששות אמורה להיערך ימים ספורים בלבד). למעשה, עד היום היא איננה רואה בצורה המיטבית הנדרשת.

שירה לא הרגישה טרם ביצוע הניתוח או לאחריו, כי מוענקת לה תמיכה או ליווי של ממש מצוות המרפאה "הרגשתי כמו בסרט נע" היא מציינת, "אנשים יוצאים מהניתוח אחד אחרי השני ואת לא מרגישה שיש מי שמלווה אותך באופן אישי". נדהמתי מתשובתה של  שירה, כאשר שאלתי אותה האם הרופא הכין אותה לסכנות העלולות להתרחש בניתוח מסוג זה,  "10 דקות לפני הניתוח ואחרי שקיבלת כדור ואליום להרגעה, את מקבלת טופס בו מופיעים כל הסיכונים וההשלכות, אומרים לך שאת חייבת לחתום ואין לך זמן לקרוא כי את הבאה בתור, לא מציינים בפנייך לפני כן את הנתונים הללו".

מבולבלים? גם אנחנו!  כיצד נדע לפעול? האם לקחת את הסיכון או להתעלם בידיעה ש"לי זה לא יקרה"?

ראשית, יש להבין כי למרות שמדובר בניתוח קוסמטי, זהו ניתוח לכל דבר, וככזה יש בו סיכונים.

לרוב אנו נתקלים במידע המציג את הפשטות בה מבוצעים ניתוחים אלו, ואת אחוזי ההצלחה הגבוהים העולים ממנו.

נשאלת השאלה מדוע אנו לא יודעים כמעט דבר על הסיכונים הכרוכים בניתוחים מסוג זה?

אולי משום שאם נקרא עליהם ונבין את חומרתם, רבים מאתנו יעדיפו כנראה לוותר על החלום ולהישאר ממושקפים לעד, דבר שיגרום לתעשייה פורייה שמרוויחה מדי שנה בישראל כ- 200  מיליון שקלים בשנה להרוויח קצת פחות, רחמנא ליצלן.

אז מהם אם כן הסיכונים?

מנהל היחידה למחלות קרנית וניתוחי תשבורת בהדסה,  פרופ' יוסף פרוכט- פרי, מונה את הסיכונים האפשריים:

יובש בעיניים- זוהי תופעה נפוצה אחרי ניתוח לייזר, היא מתרחשת בשל תזוזת הקרנית וחיתוך העצבים באזור הקרנית. הדמעות חוזרות בדרך כלל כעבור חצי שנה עד שנה למצבן הקודם. התופעה מתרחשת בתדירות גבוהה יותר אצל אנשים שעובדים מול מחשב שעות רבות בגלל חוסר מצמוץ, והם צריכים להיות מטופלים בדמעות מלאכותיות תקופה ממושכת.

חיתוך המתלה לא באזור מרכז הקרנית – התופעה הזו מתרחשת עקב טעות של המנתח. מצב כזה עלול לגרום לכפל ראייה, ולכן כשהוא קורה אסור להמשיך את הניתוח. העין מחלימה במשך ארבעה חודשים, ואז ניתן לנתח שוב.

תזוזה של המתלה-  אצל כ- 1% מהמנותחים מתרחשת בעקבות הניתוח תזוזה של המתלה – המכסה השקוף שהוצמד חזרה לעין. במקרים חמורים המתלה עלול לזוז ממקומו שנים רבות אחרי הניתוח, בגלל טראומה או חבלה לעין.

 ׳פלישה׳  של תאי אפיתל לקרנית- במצב הזה תאי האפיתל, שמצפים את הקרנית, ׳פולשים׳ אל מתחת למתלה. אם זה קורה באזור מרכז הקרנית, זה פוגם בראייה. יכול לגרום להצטלקות של הקרנית ולעיוות או טשטוש ראייה.

זיהומים- אחד מכל 2,500  עד  10,000 מנותחים יסבול בעקבות הניתוח מזיהום חיידקי ובמקרים נדירים מזיהום פטרייתי.

אקטזיה (עיוות של הקרנית)- הסיבוך החמור ביותר של ניתוחי הלייזר . בעקבות העיוות הזה נוצרת ראייה ירודה ולא יציבה. הסיכון להופעת אקטזיה נחשב לגבוה אם המנותח סובל מקרטוקונוס — מחלה שגורמת לקרנית לאבד את התבנית העגולה שלה ולהתעוות. מצב של קרטוקונוס מהווה התוויית נגד לניתוחי לייזר! לא כל המקרים של קרטוקונוס ניתנים לזיהוי בבדיקות שלפני הניתוח, ומצב חבוי כזה בצירוף עבודת הלייזר על הקרנית עלול להחמיר מאוד לאחר הניתוח.

ומה לגבי הפחד הגדול ביותר – עיוורון?

המנהל הרפואי של מכון care, ד"ר תואם כץ טוען: "אפשר להתעוור אם תחטוף זיהום נדיר שאי-אפשר לטפל בו, סיכוי של אחד ל-10,000 מקרים".

עוד מוסיף המנהל רפואי של רשת מרפאות 'עיניים', ד"ר עמי הירש כי "שכיחות הזיהום בעיניים מאוד נמוכה, אחד לארבעים אלף, בעוד זיהום הנגרם למרכיבי עדשות מגע הוא בערך אחד לשלושת אלפים".

לעומתם, עו"ד עדי וייס – חברוני, מומחית לרשלנות רפואית, ציינה כי "יש בניתוח סיכונים שחלקם יכולים להוביל לעיוורון, אני מטפלת בשלושה מקרים של אנשים שאיבדו את הראייה כתוצאה מהניתוח".

גם האופטומטריסט סמעאן נביל, ציין כי ידוע לו על מקרה של עיוורון הנגרם כתוצאה מהניתוח.

חשוב להדגיש כי הנתונים הסטטיסטיים מצביעים על שכיחות נמוכה יחסית עבור אותם הסיכונים החמורים, זאת הודות למכשור המקצועי המתקדם. אך יש לזכור כי הם קיימים, ולצערנו גם פוגעים באותם מעטים.

עו"ד וייס- חברוני הוסיפה בדבריה "הרבה פעמים רופאים אומרים 'הניתוח הזה יש לו 97 אחוזי הצלחה' זה נכון, אבל בנאדם שנפל בשלושה אחוזים האלה, מבחינתו זה כל המאה אחוז".

תיאור מדויק.

אם בכל זאת החלטתם להמשיך בתהליך:

עו"ד עדי וייס- חברוני התארחה בתכנית "שאלה משפטית" בערוץ 2, ומנתה את השלבים הראשונים אותם המטופל צריך לבצע לפני הניתוח בעצמו:

1)      סקר שוק- יש לבדוק מספר מכונים ולבחור את המכון הוותיק יותר בעל המכשור המתקדם יותר. חשוב מאוד לבדוק את התקנים שקיימים במכון, כמו כן מומלץ לעבוד עם מכון שעובד עם אישור FDA (מכשור שעבר בדיקה קפדנית ביותר).

2)      זהות הרופא- יש לבחור רופא מומחה בניתוחי קרנית, רופא שעבד בבתי חולים ושביצע מספר רב של פעמים ניתוחים מהסוג הנ"ל.

3)      חובת המטופל- על המטופל לעדכן את הרופא על כל בעיה רפואית בה הוא לוקה, אפילו הקטנה ביותר.

4)      הסכמה מדעת- על המטופל לתת הסכמתו מדעת לניתוח לאחר שקביל הסבר מקיף ומפורט מהרופא המנתח. חובת ההסבר היא חשובה ומשמעותית ביותר! הרופא חייב להציג את הסיכונים הקיימים בניתוח כבר בפגישה הראשונית.

למי הניתוח מתאים?

ניתוחי לייזר מתאימים לאנשים מעל גיל 18 בלבד, בעלי מספר יציב למשך חצי שנה לפחות.

הניתוח מתאים לסובלים מקוצר ראייה, רוחק ראייה, צילינדר / אסטיגמציה (או שילוב), ואף לסובלים מליקויי ראייה מפאת גילם.

 למי הניתוח אינו מתאים?

 •לבעלי קרנית דקה, לסובלים מקטרקט וכן לנשים בהריון.

 •לסובלים מניוון ברשתית.

 •לסובלים ממחלות עיניים שונות או מיובש תמידי בעיניים.

 •לחולים במחלות אוטו-אימוניות כמו לופוס ומחלות פרקים שונות.

 •חולים סוכרתיים .

 •למי שסובל ממחלת עור, במיוחד פסוריאזיס.

 •לחולי סרטן שמחלתם פעילה.

בדיקת התאמה: מה, למה וכמה?

בדיקת התאמה קובעת האם ניתן לבצע את הניתוח. בבדיקה זו ייערכו סדרת בדיקת מקיפות בעיניכם, אותם יערכו אופטומטריסטים ורופאי עיניים.

חשוב לדעת כי בדיקה התאמה מקיפה ומספקת אמורה לערוך כשלוש- ארבע שעות, לא פחות!

השלבים העיקריים הנערכים בבדיקה זו:

צילום למיפוי הקרנית- בודק את מצב הקרנית ומידת התאמתה לניתוח לייזר.

בדיקת אופטומטריסט – בודק את חדות ואיכות ראיה, בדיקת תשבורת הקרנית.

לאחר מכן, רופא העיניים יקבל את הנתונים מהצילום שנערך ומבדיקת האופטומטריסט, ויבצע בדיקת עיניים מקיפה. הבדיקה כוללת הרחבת אישונים שיגלה את מבנה הקרנית ועובייה, את היקף האישון, גלגל העין, עצב הראייה והלחץ התוך עיני ובדיקת יובש.

סיקרן אותי מאוד האם לאחר ניתוח מוצלח, הראייה נשמרת לעד או שמא קיימת רגרסיה במצב?

האופטומטריסט סמעאן נביל, מצא כי קיימת נסיגה במצב הראייה אצל חלק ניכר מהמנותחים בעיקר כעשור לאחר זמן ביצועו, מה שמצריך חזרה להרכבת משקפי ראייה או לחילופין עדשות מגע. הסיבה נובעת מפני שבעת הניתוח מקלפים שכבה מהקרנית, במשך השנים היא מתעבה שוב וקוצר הראייה מתחדש.

עוד הוא מציין כי מנותחים רבים באים לאחר הניתוח בכדי שיעזור להם להתמודד עם תופעות מציקות שקיימות: "בעיקרון התופעות הידועות מניתוחי לייזר הם רגישות לאור בלילה, הילה של אור, בהתחלה מרגישים את זה חזק מאוד, עם הזמן לומדים לחיות עם זה".

הבעיה העיקרית לדעתו של נביל היא כי קשה לאמוד את אותם הסיכונים לפני כן, על אף בדיקות ההתאמה.

נתון מעניין שמצא, כי מלבד רופא עיניים אחד שביצע את הניתוח בעיני בתו, הוא לא מכיר רופאים נוספים שביצעו את הניתוח לעצמם או עבור בני משפחתם, "גם אני  בתור אופטומטריסט לא רוצה שהבת שלי תעשה את הניתוח בגלל הסיכונים שידועים לי".

ההמלצות של סמעאן נביל למנותחים העתידיים:

* הגיל האידיאלי לביצוע הניתוח הוא 21 ומעלה בגלל שהראייה עלולה להשתנות עד גיל זה .

* למנותחים העתידיים הוא ממליץ "לקרוא את החומר, לשבת בבית ולחשוב אם זה מתאים לכם".

כעת, הגיע הזמן לווידוי אישי: גם אני כמו רבים, סובלת מקוצר ראייה עוד בהיותי בת תשע. הפחד הגדול שלי מפני צמד המילים "יא משקפופרית" גרם לי להתעלם ממצבי.

 עד היום אני לא מרכיבה משקפי ראייה באופן קבוע, מהסיבה הפשוטה והשטחית ביותר- מראה חיצוני.  החלום והחשש שלי אחד הם- ביצוע הניתוח להסרת משקפיים. החלום הוא לראות בצורה טובה והחשש נובע מפני כל אותם הסיכונים האפשריים. אני כנראה עוד אמשיך להתלבט זמן רב, עד אז אקנה לי זוג משקפיים חדש, שיתווסף לאוסף הקיים, ואתם?