אורנים דוט קום – מגזין האינטרנט של מכללת אורנים

כיצד הפכו נעלי עבודה צ'כיות, לנעלי אופנה בקרב נשים וגברים כאחד? עד כמה  תופעת אפקט העדר פועלת בתחום האופנה ? עד כמה איבדנו את הייחודיות והפכנו שבויים בקונצפציית המותגים? אתי חן מנסה לענות על חלק מהשאלות האלה

 מאת: אתי חן |

כל מי שמסתובב היום במכללת אורנים, יכול להבחין בתופעה רחבת היקף ברחבי הקמפוס; נשים רבות ללא הבדלי דת או גיל, נועלות לרגליהן נעלי עבודה צ'כיות – הבלאנסטון. השאלה המתבקשת בעקבות המראה המרהיב, היא למה? או יותר נכון, למה דווקא עכשיו?

מה יש בנעל העבודה הנוחה אמנם, היפה פחות והלא זולה במיוחד, שמושך את תשומת לב רוב נשות אורנים ובכלל, וגורר אותן לרשתות השיווק השונות במטרה להשיג אחת כמוה? או שאולי הנעל מהווה סממן לתופעה רחבה יותר בתחום האופנה? – בלאנסטון כמשל.

חוקרים בתחום הכלכלה ההתנהגותית סבורים כי ההצטרפות לעדר האנושי נובעת מציפייה הגיונית לשאת רווחים של הכלל, וזו הזדמנות שאין לפספס. סברה נוספת היא שבני אדם כמו בעלי החיים, מעדיפים לנוע בתוך עדר, ולמעשה, תופעת העדריות אצל בעלי חיים הועתקה לבני אדם. הנטייה של אדם פרטי להשתייך לקבוצה ולהגדיר עצמו כחלק ממנה נחקרה על ידי פסיכולוגים חברתיים.

לשיטתם של אותם פסיכולוגים, קיימת נטייה אצל הפרט לחדור לתוך הקבוצה, לשייך עצמו אליה ובעזרתה להגדיר את האני העצמי ולבסס אותו כייחודי בתוך הקבוצה ומחוצה לה. אותו שיוך מתבצע גם כאשר הוא כרוך בלחלוק את אותם פרטי הלבוש עם הסובבים אותנו, ובאיזשהו מקום, לוותר על הסגנון הייחודי שלנו כפרטים בחברה.

תופעת אפקט העדר המוכרת לנו מתחום הפסיכולוגיה והחברה, מסתבר, נמצאת בארון הבגדים של רובנו, אם לא של כולנו.

אוסקר דה לה רנטה, מעצב אופנה, טבע את המושג "קורבנות אופנה" – המתאר אדם שמקפיד בקיצוניות להתעדכן באופנה העכשווית. קורבנות אופנה רוכשים מותגי אופנה חדשים באופן מתמיד, במיוחד בימים אלו, שבהם החברה המודרנית סוגדת לחזות החיצונית, ואידיאל היופי הוא מושא לכל.

אוסקר מוסיף כי "נשים וגברים מוכנים כיום ללכת רחוק, ולא חוסכים במאמץ, כסף וכאב כדי לשפר את חזותם וכדי להציג את המראה הנחשק".

אני שואלת, המראה הנחשק – מהו? ואיפה עובר הגבול בין הרצון לשמור על האני הייחודי שלי, לעומת הצורך בשיוך לקבוצה שבאמצעותה הפרט מגדיר מי הוא, ומה הוא, וחשוב מכל – למה זה חייב לעבור דרך הכיס, היישר לארון הבגדים האישי שלנו?

הייתכן שאפקט העדר יכול לפסוח עלינו כפריטים אינדיווידואליים בחברה? בואו נבדוק.

יצאתי לתחקיר קטן במטרה לבדוק כיצד בא לידי ביטוי אפקט זה, איך הוא משפיע על סגנון לבושן של נשים, אם בכלל, וכיצד הוא משפיע על בחירתן את פרטי הלבוש שלהן. באמצעות תחקיר קצר שנעשה באמצעות תצפיות ברחבי מכללת אורנים, וראיונות קצרים עם סטודנטיות במכללה, עלה, כי לא מעט בנות מעידות על עצמן כ"לא מושפעות מתכתיבי האופנה", אם כי הן ענו, שהסביבה כן משפיעה על סגנון לבושן, ועל אופן בחירת פרטי הלבוש שלהן. אוריין מלכה, סטודנטית שנה ב' באורנים, בתגובה לראיון: "מה שחשוב לי בפרטי האופנה הוא הנוחות והסגנון. מאוד חשוב לי שאני אוהב את מה שלבשתי ולא אלבש את זה כי 'כולם אוהבים את זה וזה טרנד".

לשם יישור קו והבנת הנושא לעומקו, אל תלכו רחוק. צאו לסיבוב במוקד הומה אדם כלשהו הקרוב למקום מגוריכם, ונסו להתבונן בלבוש של החולפים על פניכם. גם אני יצאתי, אל מחוץ לכיתה באורנים, לקפיטריה הראשית, לספרייה, אל מחוץ לשער המכללה ופשוט צפיתי בעוברים ושבים. ליתר דיוק – התמקדתי בעוברות ושבות.

מה גיליתי? הרבה מנומר, חולצות אוברסייז וטייצים צמודים, ג'ינסים רחבים עם או בלי קרעים, מגפונים עם טיפה עקב, הרבה כובעי צמר או סרטים צמודים לראש, ושלים או צעיפים על הצוואר. וחוזר חלילה. הופתעתם? גם אני לא.

עם התפתחות העידן הטכנולוגי, עברנו לקטלוגים דיגיטליים ממוחשבים. אחרי התבוננות ארוכה בנשות המכללה, אני יכולה לבשר: עברנו לקטלוגים אנושיים. אין צורך להיכנס לארון האישי של כל אחת ואחד, אך ניכר כי אותם פריטי לבוש ואופנה קיימים כמעט בכל ארון.

מה יש באותן רשתות השיווק, בקטלוגים למיניהם, בגל גדות או בכל דוגמנית אחרת, שגורם לנו לשעתק את תכתיבי האופנה ולהיראות כ"כ דומים מבחינה חיצונית? או שיותר נכון לשאול, מה יש בנו, שאנו נענים בצורה מסיבית ובלתי פוסקת לתכתיבי האופנה, ומאפשרים לסגנון האישי והייחודי שלנו, שאולי מעולם לא היה קיים- להיעלם בזמן שאנו מתחקים אחר סגנון לבוש אחיד שכבר שכחנו מי דאג להכתיב לנו אותו. תופעת אפקט העדר מדברת בפני עצמה.

אפקט העדר בתחום האופנה אינו פוסח על אף אחד מאיתנו. כאנשים שחיים בחברה של תרבות השפע, כשניתן להשיג הכל וכמה שיותר מהר, סביר להניח שההתחקות אחר דמויות תהיה מסיבית יותר. ללא הבדלי דת, גזע או גיל, נשים דואגות להתעדכן בכל מה שחם ועכשווי, וכמובן שאת פרטי הלבוש הללו הן לא ישמרו בארון, אלא יציגו לראוות הציבור. גם במחיר שיבטל את הסגנון האישי והייחודי שיכל היה להיות להן, אילו היו קצת פחות נגררות, אחר אפקט העדר. מורן סרוסי, סטודנטית שנה ב' באורנים, בתגובה לשאלה: כיצד נשים בוחרות את סגנון לבושן, ענתה: "אני חושבת שרוב הנשים בוחרות את סגנון הלבוש שלהן על פי מה שמציגה התקשורת ועל פי מודלים שונים שהן רואות מסביבן".

מתצפית שנערכה מאחת הספות בקפיטריה של מכללת אורנים, ניכר כי תופעת העדר חוזרת על עצמה אצל מרבית הבנות שעוברות כאן. חזרו ונשנו: כובע/סרט בשיער, נעלי בלאנסטון, מגף נמוך, חולצות רחבות, צעיפים ושלים, טייץ', אם אפשר כמה שיותר צמוד, ואם אפשר גם מנומר.

דוגמא קלאסית שחוזרת ונשנית בקרב סטודנטים במכללה ובכלל, אלו נעלי העבודה הצ'כיות המפורסמות: הבלאנסטון. נעל איכותית, אורתופדית ונוחה. כשנשאלו מספר בנות אודות הנעל במהלך הראיונות, הן ענו כי הבלאנסטון היא נעל בריאה. אם תשאלו אותי, היא אכן בריאה, לאופנה, ואולי קצת כואבת לכיס.

אל תטעו, גם אני נועלת בלאנסטון החל מהשנה האחרונה, ואני לא בדיוק יודעת למה קניתי אותה מלכתחילה. היא לא כזו יפה, ורחוקה מלהיראות כמו נעל נשית שאפשר לצאת איתה לבלות. אז למה דווקא בלאנסטון? ולמה דווקא עכשיו? אפקט העדר בתחום האופנה רובץ בפתחינו. אנו לא תמיד ערים לכך, אך באופן בלתי מודע אנו מושפעים מהסביבה שלנו, בין היתר, בצורה שבה אנו לאט לאט לומדים לחקות התנהגויות וצורות לבוש, מה שגורם לחלקנו להרגיש שייכים ומה שנקרא בשפת הסטייליסטים "אין". אחרי הכל, "שיק" או "שוק" זה לא עניין של טעם, זה עניין של את מי בחרת לחקות ובאיזה זמן.

נשאלת השאלה מה הוא סגנון? ולמה לרובנו אין ממש אחד כזה? כנראה שאין מנוס מאפקט העדר בתחום האופנה. גם אם אני רוצה להיות אדון לעצמי בנוגע לסגנון הלבוש שלי, אני אוכל להשיג פרטי לבוש ממה שהרשתות והחנויות מציעות לי. ואם אין את מה שאני רוצה ומבקשת? בלית ברירה אקנה את מה שדומה, ואת מה שדומה למה שאני רוצה סביר להניח שעוד מישהי קנתה, וכך גם עוד הרבה כמוה.

אוריין מלכה, לסיכום דבריה בראיון הוסיפה: "אני בהחלט מודעת לעובדה כי קיימת תופעת 'אפקט העדר' בתחום האופנה והיא קיימת כמעט בכל תחום ותחום בחיינו.

לפעמים היא יכולה להיות בעלת השפעות טובות ולפעמים לא. אני חושבת שיחד עם נוכחותה של תופעה זו בחיינו, כל אחד ואחת צריכים להיות מודעים למה מתאים להם ומה פורפורציונאלי ומתאים לגוף ולמידות שלהם ולא להתכחש לעובדה שיש דברים שלא מתאימים למרות שכולם הולכים איתם".

התוצר הסופי – כולנו מתלבשים פחות או יותר באותה הדרך, בוחרים באופן מקרי, או שלא, את אותם פרטי הלבוש, ודואגים להביע ייחודיות מסוימת עם אקססוריז כלשהו לקישוט. בסופו של יום – רובנו נראים כמעט אותו הדבר מבחינת הלבוש.

מזל שאלוהים ברא אותנו שונים.