אורנים דוט קום – מגזין האינטרנט של מכללת אורנים

 מאת: גיא משיח |

בטקס יום השואה המסורתי בקיבוץ עין שמר, סיפרה הניצולה ד"ר שרה מלצר על חוויותיה כילדה בזמן המלחמה. לדעתה שנאת היהודים טרם חלפה מהעולם, ויש לעמוד על המשמר מפניה גם בימינו 

חדר האוכל של הקיבוץ חולק לרבעים, אחד מהם אכלס את האירוע ושלושת חלקיו האחרים הכילו את הכיסאות והשולחנות שנדחפו מהשטח שנדרש לאירוע, חלל המבנה הרחב נראה קצת ריק למרות הווילונות שאולתרו בכדי להפריד בין חלקי האולם. באירוע נכחו כשבעים איש מקהל תושבי הקיבוץ. לא ברור אם היה זה פרק של "משחקי הכס" ששודר במקביל, או שמא טקס יום השואה במועצה האזורית הסמוכה, שגם אליו היו מי שבחרו ללכת. כך או כך, מספר המשתתפים השנה נראה מאכזב לתמי צמח, רכזת התרבות הנאמנה של הקיבוץ, שאחראית לכל טקסי יום הזיכרון לשואה ולגבורה בעשרים השנים האחרונות.

חברי הקיבוץ שהגיעו מבעוד מועד מעבירים את מבטם הלוך וחזור בין הבמה שעליה כבר עומדים המנחה וראשונת המקריאות, לבין דלת חדר האוכל שממנה המשיכו לטפטף אחרוני המשתתפים. "נראה מי ייתקע השנה במדרגות בזמן הצפירה…" נשמע בלחש ממקום כלשהו בקרבתי.

הטקס עצמו נפתח בשיר "אלי אלי", בביצוע מקהלת ילדי עין שמר. זמריה נראו ונשמעו מקצועיים כאילו התכוננו להופעתם מאז הטקס של פסח. ברור היה כי הם נרגשים, אך הדבר לא ניכר בביצוע המוצלח.

לאחר השיר עלתה לבמה ד"ר שרה מלצר כדי לספר עדות אישית כניצולה. היא ומשפחתה שהתגוררו בשטח פולין בקרבת הגבול הרוסי ברחו כאשר החל הכיבוש. הם הוחזקו במחנה פליטים סובייטי, שם נדרשו היא, חמשת אחיה והוריה לקבל אזרחות רוסית, משסירבו נשלחו לגולאג באזור סיביר שם שהו כשלוש שנים. במהלכן מתו שלושה מאחיה הצעירים. בסופו של דבר הצליחה המשפחה לשכנע חבורת פרטיזנים לצרף אותם לניסיון בריחה. במהלך ההימלטות נהרגה אחותה הבכורה והאהובה, רבקה, לאחר שחלתה, ולא עמדה בתלאות המסע. משהצליחו להשיג מסמכים מזויפים, הגיעו בעזרתם לשוויץ, שם נשלחו הילדים לבתי יתומים עד לסוף המלחמה.

אביה אשר היה כבר מבוגר ותשוש לאחר שחיי הגולאג לא היטיבו עם בריאותו, מת יומיים בלבד לאחר הגעתם לציריך. אמה שרדה את המלחמה בקשיים מרובים, עליהם לעולם לא הייתה מוכנה לדון עד יום מותה. עם שני ילדיה הנותרים עלתה ארצה עם הקמת המדינה.

לדברי ד"ר מלצר האנטישמיות לא חלפה מהעולם עם היעלמות השלטון הנאצי, "אפשר לראות במדינות רבות איך שהיא מרימה שוב את ראשה", היא הוסיפה כי על היהודים להיות רגישים יותר משאר העמים לגילויי גזענות המופנים כנגד בני מיעוטים אחרים, אפילו בגבולות ארצנו.

בתום דבריה עלתה שוב מקהלת הילדים לבמה לביצוע השיר "לכל איש יש שם". עם סיומו הקריא חיים חננאל, המנחה, קטע מיומנה של אנה פרנק, כאשר לאחריו לא התאפק מלציין את דעתו האישית לפיה "קשה להתעלם מהצורה שבה מדינתנו לא מצליחה לספק טיפול הולם לרבים כל כך מבין ניצולי השואה המעטים שחיים בינינו כיום", עם תום דבריו הפנה את תשומת לב המשתתפים לעלונים בהם ניתנו הסברים כיצד להתנדב לתמיכה בניצולים.

את הטקס חתם השיר "ארים ראשי" בביצועו של ליאור גולן בן המשק, שאמנם השתדל, אך נראה כי פחות ריגש את הקהל העייף.

במהלך יום השואה עצמו הלכה לעולמה טובה לוי, העדה חברת הקיבוץ שחלקה עם קהל הטקס בשנה שעברה את סיפורה. הדבר הדגיש בוודאי לרבים את הזמן הקצר שכנראה נותר כדי לשמוע עדויות חיות לאסונו של עמנו.