הצטרפו אלינו בפייסבוק

עקבו אחרינו

4 comments

בחרה נכון

מיכל צור, סטודנטית במסלול מל"ח וספרות |

תמונה מיכל צור

שמי מיכל צור, אני בת עשרים ושתיים וגרה בירושלים. גדלתי בגוש עציון בחברה דתית. במשך שנים הרגשתי לא מתאימה, וחיפשתי את המקום שנכון לי. התנדנדתי בין תקופות – כאוס והרס עצמי, לבין עשייה והתפתחות. התנדבתי במקומות שונים, הדרכתי קבוצות, לקחתי חלק במשלחות בחו"ל ובעיקר ניסיתי למלא איזשהו חלל שלא מצאתי לו מענה.

אחרי התיכון, 'אולפנה לבנות', הלכתי ללמוד במכינה קדם צבאית מעורבת – נחשון. במשך עשרה חודשים גרתי עם חבורה של אנשים מדהימים, שכמוני רצו יותר. לגדול יותר, ללמוד יותר, לתת ולקבל יותר. במהלך התקופה הזו צפו לי המון שאלות – מי אני? ובעיקר, מי אני רוצה להיות?

תקופה ארוכה של התלבטויות החלה. דת – כן או לא? צבא או שירות לאומי? בית ומשפחה או התרחקות ומציאת מקום חדש? לאחר כמה חודשים של משברים אישיים בחרתי כיוון.

ידעתי שהיעד הבא שלי יהיה גם דלת למסלול שבו אצעד בחיי. לשמחתי, בחרתי נכון.

בשנה שלאחר מכן עשיתי שירות לאומי ב"רטורנו" –  קהילה טיפולית דתית לגמילה מהתמכרויות. ליוויתי קבוצת נערים, מכורים לסמים ולאלכוהול, נפלטי מסגרות ועמוסי תיקים במשטרה, והתאהבתי בהם. עברתי התמודדויות לא פשוטות, בלשון המעטה, וראיתי דברים שאנשים אחרים לא רואים בחיים שלמים. זו הייתה השנה הקשה והמדהימה בחיי עד כה.

לאחר מכן, הבנתי שאני צריכה לנוח קצת – אבל כמובן לא לסטות מהדרך. את השנה הבאה העברתי בשירות לאומי ב"אתנחתא" – קורת גג זמנית לנוער בסיכון ובמצבי משבר. שוב הייתי אחות גדולה, מדריכה ואמא לחבורת נערים מתחלפת (כארבע-מאות במספר) אבל בניגוד לרטורנו, שם גרתי עם הבנות וחזרתי הביתה אחת לכמה שבועות, באתנחתא עבדתי מ-8:00 עד 17:00 והיו לי כמה שעות לעצמי…

הזמן הפנוי והחדש הזה הוביל אותי להרבה חשיבה, בילויים וחיפושים. בסופו של דבר הוא גם הוביל אותי להינשא לזיו, מפקד בסיירת גולני, בקיץ האחרון. עסקאות סמים התערבבו לי עם טעימות לחתונה, ובין ריצה עם נער לבית משפט או בית חולים, גם הגעתי לרבנות.

היום אני רכזת נוער בסיכון באפרת. אני מרכזת שלוש קבוצות גיל שונות, מעבירה פעילויות חינוכיות ומלווה באופן אישי כעשרים וחמישה נערים.

באורנים אני לומדת במסלול מל"ח וספרות. הדרך שבה אני הולכת הובילה אותי להבנה שהדבר שאני הכי אוהבת זה סיפורים אנושיים. סיפורים, ואנשים. התכנית מאפשרת לי לקרוא אנשים, לפגוש אנשים ולהמשיך לעבוד עם אנשים, מה שאני מאחלת לעצמי – להמשיך לעשות כל עוד אוכל להשפיע, לשנות ולהועיל.

זיו ואני מנהלים בית דתי, שמח ומארח. היעד הבא? להגיע לכמה שיותר בני אדם, לשמוע כמה שיותר סיפורים, ללמוד ולגדול כמה שאוכל. לשמחתי, מלווים אותי לאורך כל הדרך אלוקים ואדם. מאמינה מאד בשילוב הזה, ומאמינה גדולה באמונה.

4 comments

  1. מאת מישה:

    מיכל, מדהימה. תודה על השיתוף, ממש מענין

  2. מאת רותם:

    תודה מיכל על השיתוף האמיץ והכנה

  3. מאת אורי חן:

    היה מעניין מאוד לקרוא :-)

השאירו תגובה ב מישה

להגיב על מישה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים


תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>