הצטרפו אלינו בפייסבוק

עקבו אחרינו

18 ינואר, 2014 פורסם ב חינוך אחר
אין תגובות

עתידה של הזהות היהודית-חילונית

מאת: ד"ר ענת ישראלי |

ד"ר ענת ישראלי, מרצה בחוג למחשבת ישראל במכללת אורנים ובמדרשה באורנים מגיבה למאמר 'בדרכי נועם'

מזמן לא קראתי כתבה ארוכה כל כך המבוססת על תחקיר מקיף כל כך ומושתתת על כשל לוגי חריף ומטריד כל כך.

המחצית הראשונה של הכתבה, המרבה לצטט הורים אנונימיים, מתאמצת להוכיח לנו שהאלטרנטיבה ליהדות האורתודוכסית היא חילוניות נטולת זהות כלשהי: במקום דרשה בבר מצווה – עבודה על יפן; במקום שיעור בתרבות ישראל – שיעור על המפץ הגדול; במקום מורשת ישראל – תורת דרווין, וכן הלאה.

תמהתני כמה יהודים ישראלים עוד אוחזים היום בתפיסה כה שטחית ומנוכרת של זהותם היהודית, והאם אכן זה מה שרוב הציבור החילוני בארץ משתוקק אליו? בורות יהודית מוחלטת והתעמקות בתרבויות רחוקות ובתאוריות אתיאיסטיות?

המחצית השנייה של הכתבה מתארת את השתלטותן של עמותות אורתודוכסיות על התכנים היהודיים במערכת החינוך הממלכתית בעזרת תקציביהם האדירים, גדודי ישיבותיהם ומנגנוניהם הממלכתיים. מולם ניצבים קומץ ארגוני ההתחדשות היהודית, שמנהלים קרב מאסף על תודעתו היהודית של הציבור החילוני ללא גיבוי ממלכתי ותקציבי כלשהו (למען ההגינות יצוין שרק לא מזמן הם זכו לראשונה לנתח קטן מהעוגה הגדולה בזכותם של ח"כ רות קלדרון וחבריה).

לא שמתם לב שיש במקרה סתירה עמוקה בין שני החלקים האלה? אם אין מקום לעיסוק ביהדות בבית הספר – למה לתת לעמותות חילוניות לעשות זאת? עדיף לא לתת לאיש, לנסוע בבר מצווה לטיול ביפן ולאחר הצבא אפשר למהר לברלין או לניו זילנד ולהיפטר סופית מהזהות המטרידה והמיותרת הזאת ובא לציון גואל (אבל בעצם מי יקרא אז את 'הארץ'?)

התפיסה היהודית הפלורליסטית, שהיהדות שייכת לציבור הכללי וחיונית לו באותה מידה שהיא חיונית לציבור האורתודוכסי, שבעולם הפוסט-מודרני שבו אנו חיים כבר מזמן אין תהום רובצת בין חילוניותנו ויהדותנו, שהציבור החילוני חייב לעסוק בעצמו ביהדותו ולהרגיש בה בן-בית, שהגיע הזמן לפתח שפה יהודית כללית ורחבה ולא לקרוא לרב אורתודוכסי כל אימת שרוצים לעסוק ביהדות, התפיסה הזו ספגה מכה אנושה בכתבה שלכם.

האלטרנטיבה למעורבות האורתודוכסית בלימודי היהדות בבתי הספר החילונים איננה ביטול הלימודים האלה חלילה. האלטרנטיבה למעורבות האורתודוכסית היא מורים ואנשי חינוך חילונים, בעלי השקפת עולם ערכית וזהות יהודית והומניסטית, שבקיאים ביהדות, חשים בה בבית ואף מסוגלים לעתים ליחס ביקורתי וסלקטיבי כלפיה, לצד תחושת ההשתייכות והביתיות.

יש היום לא מעט צעירים נפלאים שהם אנשי חינוך כאלה. אני מכירה אותם כי לימדתי רבים מהם. אם המדינה תשקיע בטיפוח היהדות הפלורליסטית עשירית מההשקעה שהיא משקיעה בארגונים האורתודוכסים, הם גם יוכלו להוות אלטרנטיבה לגדודי בחורי הישיבה ובנות השירות הלאומי הממומנים על ידינו.

לשם כך צריך הציבור החילוני לתבוע את השבת זהותו היהודית-חילונית, את העמקתה, ביסוסה ומיסודה. כל עוד ימשיך לתבוע התעלמות מזהותו זו והתבצרות בבורות החילונית, כמו שדרשו ההורים האנונימיים בכתבה, נמשיך כנראה לשמר את המצב הקיים ולהפקיד את זהותנו היהודית בידיהן של עמותות אורתודוכסיות.

השאירו תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים


תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>