הצטרפו אלינו בפייסבוק

עקבו אחרינו

25 דצמבר, 2013 פורסם ב קולטורה, רגע של היסטוריה
תגובה אחת

תעלומה בת 50 שנה

 מאת: אודי מנור |

לרגל ציון 50 שנה להירצחו של נשיא ארה"ב, ג'ון קנדי, הוצפנו במבול של מחקרים וסרטים שמנסים לשפוך אור חדש על הפרשה. אודי מנור מנסה לעשות קצת סדר באחת התיאוריות הנפוצות כיום לגבי השאלה 'מי עמד מאחורי הרצח?'

החודש מלאו 50 שנה לרצח הפוליטי החשוב ביותר במאה ה-20. כצפוי מבול נוסף של מחקרים ראה אור לכבוד האירוע. אחד מהם, מאת רוג'ר סטון, נקרא: "האיש שרצח את קנדי – ה'קייס' נגד לינדון ג'ונסון", בו הוא אכן טוען כי מי שיזם את רצח קנדי היה סגנו לינדון ג'ונסון.

מניסיוני המצטבר, עצם המושג 'קונספירציה' מעקם את אפם של רוב הסטודנטים. וחבל. כי 'קונספירציה' בעברית היא 'קשר', ומדובר בסך הכל בעניין שכיח: המאמץ המשותף להשיג מטרה כלשהי. ולמה בצורת 'קשר'? כי יש מטרות שניתן להשיג רק באופן לא חוקי. כמו רצח נשיא למשל. השאלה לפיכך אמורה להיות לא האם 'קשר' אפשרי, אלא מה מטרתו.

התשובה לא מאד מורכבת. פוליטיקאים – כמו נשיאים אמריקניים למשל – עסוקים ב'לעצב את המציאות'. מתנגדיהם שאינם חושבים כמותם פועלים על מנת להפריע להם. בדרך כלל – בדמוקרטיה בכל אופן – 'ההפרעה' היא על פי הכללים והחוק. עם זאת מסתבר שמדי פעם – ובארה"ב זה קרה כבר שלוש פעמים (לינקולן, מקינלי, קנדי) – הפוליטיקה של הנשיא כל כך מסוכנת בעיני מתנגדיו שהם מגיעים למסקנה שיש לשבור את הכלים.

בראיון שנתן סטון לכבוד צאת ספרו לאור, הוא תאר קודם כל ארבעה שלבים בהתפתחות ההבנה הציבורית בארה"ב לגבי הרצח. בשלב ראשון, אותו ביטא 'דו"ח וורן' שראה אור בספטמבר 1964, הדעה הרווחת הייתה שקנדי נרצח על ידי לי אוסוולד, מטורף בודד בעל רקע קומוניסטי. השלב השני התאפיין בדחיית התיזה האלגנטית הזו. ב-1979 קבעה 'הועדה של בית הנבחרים לחקירת רציחות' שלי אוסוולד לא פעל לבד. מכאן והלאה כל מי שכיבד את עצמו דן ברצח במונחים של קונספירציה, מה שהביא לשלב השלישי בו התנהל דיון על שותפיה. המועמדים 'הטבעיים' היו כל נרדפיו של הנשיא קנדי: גורמים ב-CIA, ב-FBI, בתעשיית הנשק, בימין, ב'מאפיה', בקרב הגולים הקובנים, ועוד. כך או אחרת, הקונספירציה הייתה בין גורמים פוליטיים זוטרים יחסית. ואמנם, ייחודו של השלב הרביעי היה ההתמקדות במימד הגבוה של הפוליטיקה. באופן 'טבעי' נתפס לינדון ג'ונסון כמרוויח הגדול מרצח קנדי.

על מנת להבין עניין זה יש לזכור כי ב-1963 עמד ג'ונסון בפני שוקת שבורה. לא רק שקנדי התכוון להחליפו בבחירות המתקרבות ב-1964 בסגן נשיא אחר, אלא שבובי קנדי, אחיו של הנשיא שכיהן כתובע כללי, ערך כנגדו חקירות שמיצוין, קרוב לוודאי היה שם את ג'ונסון מאחורי סורג ובריח. החלטתו של קנדי לפתוח את המירוץ לנשיאות שעמד להתקיים בנובמבר 1964, דווקא בטקסס – מדינתו של ג'ונסון – סיפקה לפי התיזה הזו הזדמנות לרצח. כאן  נכנס ספרו של סטון, המוסיף במחקרו את השלב החמישי בהתפתחות המתוארת, שכן סטון הוסיף למימד הפוליטי 'הרחב' של הסיפור, את המימד הראייתי (זיהוי פלילי). על מנת להבין טוב את טיעונו של סטון, יש לזכור כי במדינת טקסס של שנת 1963, רצח הוגדר כפשע מדינתי ולא כפשע פדרלי. במלים אחרות, מי שאמור היה לחקור את האירוע היו הטקסנים, כלומר אנשיו של ג'ונסון ששלטו בכל זרועות אכיפת החוק. במונחי 'בית ספר לבלשים מתחילים', יש לנו אם ככה מצידו של ג'ונסון מניע, הזדמנות וכלים.

מאליה עולה השאלה, כיצד יתכן שהשופט העליון ארל וורן חתם ב-1964 על דו"ח ועדת החקירה הנושא את שמו? סטון מציע הסבר לפיו השופט וורן רצה למנוע מהומות בארה"ב, אם ייודע שמי שעמד מאחורי רצח הנשיא היו גורמים בכירים בממשל. במלים אחרות, על מנת למנוע "מהפכה", הוא השלים עם 'הפיכה'. ואמנם, היסטוריונים שעיינו בדו"ח וורן קבעו כי מדובר במופת של "טיוח". כפי שכולנו יודעים, את האמת אפשר להסתיר על ידי שקרים או על ידי שתיקה, אך אפשר להסתירה לא פחות טוב דווקא באמצעות הר של עובדות בלתי רלוונטיות.

לבסוף, סטון מודה שהוא לא המציא שום דבר. זמן קצר לאחר הרצח פנתה ג'קי קנדי אשת הנשיא אל המודיעין הצרפתי בבקשה שיחקור את הרצח עצמאית. מסקנת הצרפתים הייתה: לינדון ג'ונסון עמד מאחוריו. למסקנה זהה הגיע במקביל גם ה-KGB, שניהל חקירה עצמאית מחשש שבאווירה של 'מלחמה קרה, תואשם ברה"מ כאחראית. מסקנת ה-KGB  הייתה: ג'ונסון עמד מאחורי הרצח. מפתיע? מקומם? מעורר שאלות היסטוריוסופיות? יתכן. אבל מי שמרגיל עצמו לחשוב על פוליטיקה (הכוללת למרבה הצער רציחות פוליטיות) במונחים של פוליטיקה, על כורחו ימצא את טיעוניו של רוג'ר סטון סבירים, אם לא למעלה מזה.

תגובה אחת

  1. מאת יעל:

    שייקספיר היה מתרחק בזמן ובמרחב כדי לרמוז למשהו אקטואלי שקרה באנגליה…

השאירו תגובה ב יעל

להגיב על יעל לבטל

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים


תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>