הצטרפו אלינו בפייסבוק

עקבו אחרינו

11 דצמבר, 2013 פורסם ב חינוך אחר
אין תגובות

קיפוח בחסות החוק

מאת: פורום שו"ה |

"הישגי" מערכת החינוך בישראל – במקום הראשון בפער בין קבוצות תלמידים במבחני פיז"ה, מעורר סערה ציבורית גדולה. וכבר מתראיינים השר והמנכ"לית, ואחראי על תחום ומנהלת מדור; נראה שראוי לזכור וגם להזכיר לקברניטי המערכת, שבעוד ידם האחת מנופפת בדאגה בנתוני הפער, ידם האחרת משתתפת בביצוע מדיניות שמגדילה פערים. הנה למשל, דוגמא אחת:

בסוף יוני אישר בית המשפט המחוזי בתל-אביב את שיטת המיונים לבתי הספר התיכוניים בעיר רמת-גן שהנהיגה העירייה באישור משרד החינוך. השופטת נימקה את החלטתה בכך שעל עיריית רמת גן ומשרד החינוך לדאוג לכלל התלמידים, לרבות התלמידים 'החזקים', וקיבלה את עמדת עיריית רמת-גן לפיה בדרך זו מובטח שוויון הזדמנויות לכל.

בכל הכבוד, נראה שבית המשפט שגה  בחלק מהנחות היסוד שלו: ראשית הוא הניח כי   השונות בין התלמידים היא הירארכית, יש "טובים יותר" ו"טובים פחות" באופן מוחלט, כמעין אקסיומה. שנית, הוא הניח כי מחלוקה זו יש לגזור הירארכיה של זכויות: "טובים יותר" היינו – בעלי ציונים גבוהים יותר, יכולים לבחור ללמוד בכל מקום, ואילו "טובים פחות", יישלחו לברירת המחדל שנותרה להם, בלי לבחור דבר.  שוויון בזכויות בוודאי שאין כאן, אבל גם לא שוויון בהזדמנות, כפי שטענה עיריית רמת-גן: מיון של תלמידים צעירים בהכרח מחמיץ את בעלי הפוטנציאל, שיתגלו בשלב מעט מאוחר יותר; כל שהם צריכים הוא מתן הזדמנות ממשית. תיוג ושיבוץ כ"חלשים" אינו מסייע ואינו נותן הזדמנות אלא להפך – מחליש את הבטחון העצמי ומונע התפתחות. ממצאים עקביים מלמדים כי קיים קשר בין הישגים בלימודים לבין מצב סוציו אקונומי. יתר על כן: מדינות שמערכות החינוך שלהן הציעו הוראה משותפת, תוך פיצוי לחלשים על החסרים הנובעים מן הרקע שממנו באו, הצליחו לשבור את המשוואה שבין מצב חברתי-כלכלי להישגים לימודיים. מתברר כי בראיית המאחד ובתפיסה שכל אחד שונה בדרך כלשהי, טמון רווח של למידה הדדית והצלחה כללית. אין אלה נתונים עלומים. כל קורא עיתונים מכיר אותם, ובודאי גם אנשי עיריית רמת גן, משרד החינוך ואפילו בית המשפט. אלא שהם הופכים את  את משמעותם בקביעה כי מוטב לאלה שהישגיהם נמוכים להישאר במסגרת "שלהם", להיבדל וללמוד עם "שכמותם".

הזנחת התלמידים שהישגיהם נמוכים אולי נדמית כמשרתת אינטרסים של קבוצות מסוימות בחברה, המשוכנעות כי מוטב להן לחנך את ילדיהן בנפרד. אך מערכת ערכים ליברלית ושוויונית רואה בצירוף של שונות בין אנשים – יתרון. קיבוע התלמידים החלשים בקרקעית החברה תקבע את החברה כולה בקרקעית המדינות המפותחות. הפרדה אינה יכולה להיות שווה, כך קבע בית המשפט העליון בארה"ב כבר לפני כששים שנה. הנסיון מלמד שהיא גם לא יעילה.

*בפורום שו"ה (שוויון והכלה) חברים מרצים במכללת אורנים: פרופ' דוד מיטלברג, פרופ' נעימה ברזל, דר' מיכל ראזר, דר' מיקי מוטולה, דר' חני רם, דר' יעל פויס, דר' חנה קורלנד, דר' איציק גונן, דר' דינה לרון, עו"ד ניבי גל-אריאלי ומרב מנור-גורן

השאירו תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים


תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>