הצטרפו אלינו בפייסבוק

עקבו אחרינו

14 דצמבר, 2013 פורסם ב מה בקמפוס, מל"ח חולמים חינוך
תגובה אחת

מצא את ייעודו

 מישה פינק, לומד באורנים שנה א' במסלול מל"ח ובתכנית המצטיינים במגמת גאוגרפיה וחח"ק

תמונה מישה 1

מישה פינק

נולדתי במוסקבה בבית יולדות מספר 8 בשנת 1984, עליתי עם משפחתי הרחבה לארץ כחמש שנים מאוחר יותר, מה שכנראה הכתיב את מסלול חיי באופן מאוד מסוים מאותו הרגע.

גדלתי בקריית שמואל מבודד חברתית, והורי עבדו מצאת החמה עד צאת הנשמה.

באותה התקופה היה אזור בקריית שמואל שהילדים קראו לו "מחנה צבאי". אזור נטוש עם איקליפטוסים ביצות ועולם חיי די עשיר יחסית לעיר, מקום זה היה המפלט והמורה שלי בחמש השנים הבאות, שם למדתי להתבונן, שם הדמיון צייר לעצמו חיות מופלאות על פי עקבות שראיתי, שם שכחתי הכל ויכולתי להיות אני לחלוטין.

כשהתבגרתי עברנו לעיר שכנה, שם חשתי במעמקי נשמתי כי ישנם דברים הנסתרים ממציאות חיי אך הקוסמים לי ביותר ואיתם אני עשוי להתחבר ולחוות הגשמה.

לקח לי עשר שנים נוספות לגלותם, בשנים אלו הסתפקתי ב"סביר" כמצב ברירת המחדל של הפנימיות שלי, עשיתי מה שציפו ממני ועשיתי אותו דיי טוב, אבל התחושה הכללית היתה שאין מקום עבורי במציאות זו, אין גירויים מרגשים ומפעימים כמו שסיפרו לי בסיפורים, אין אנשים החושבים ומרגישים כמוני – הרגשתי זר, משתלב רק כדי לא להיות אבוד לחלוטין.

קראתי את הספר "באדולינה" של גבי ניצן, שהיה הספר הראשון שקראתי מרצון ומבחירה, עשיתי עליו עבודה בספרות וקבלתי 100, חשתי חיבור, חשתי מקום.

בזמן השירות הצבאי הגעתי לבקר חברה (להיום בת זוגתי) בכפר "סגול" – קהילה קטנה שהתגבשה במשק של מפיקי פסטיבל סגול. בכפר נפתחו חיי, שם חוויתי לידה מחדש, קיבלו אותי, חיבקו אותי, פתחו לי פתח לעולמות החומר, היצירה והרוח. למדתי לפגוש את עצמי על כל צדדי הנמוכים והגבוהים וזאת בתמיכה ובקבלה, ממש תחושה של כל מה שהיה חסר לי והייתי כמֵה לו במשך עשרים השנים שחלפו.

מרגע זה היה לי כיוון, ידעתי שיש לי מקום, שיש עוד אנשים כמוני שיש לי משהו ייחודי להביא לעולם. התחלתי ללמוד את "האני האמתי" משוחרר מכל רסן.

למדתי נגרות ובמשך שמונה שנים עסקתי בעבודות העץ בארץ ובחו"ל החל מ-rustic woodworking, עבודות נגרות ושיפוצים על יכטות ובניית יורטים מונגוליים. במקביל למדתי צורפות, נפחות, פרמאקלצ'ור וסיימתי את קורס המדריכים מספר 12 של ארגון שומרי הגן, ארגון המלמד מיומנויות חיים קדמוניות ככלי לחיבור האדם לסביבה ולעצמו.

חזרתי לקריות, המקום ממנו נמלטתי, בתחושת געגוע ומשיכה. לא יכולתי להבין למה, אך במקביל שאלת היעוד הטרידה אותי עמוקות, לא חשתי משיכה לנגרות וגם לא לכל יצירה אחרת – הייתי ב'התבשלות' לעבודה עם החומר האנושי, אותו החומר איתו בילדותי ובנעוריי לא היה לי קשר רב. במשך מספר חודשים חקרתי את עצמי, את הבחירות שלי, את הרגשות שלי, ורגליי לקחו אותי למרכז הקליטה "ספיר" לעולים מאתיופיה, שם גיליתי חיים במלוא משמעות המילה – גיליתי יופי. תמימות. התחלתי לנהל את פרויקט של הגינה הקהילתית ב"ספיר".

כיום אני חי בקריית שמואל עם בת זוגתי ג'ני ושני ילדיה אליאל ויסמין , עוסק בהדרכת עולים במרכז הקליטה "ספיר", מדריך חוג "שומרי הגן" לילדים בקיבוץ רמת יוחנן ולנוער בתיכון "כרמל זבולון".

תגובה אחת

  1. מאת ארי בורשטיין:

    מישה, אני חייב להשתמש בידע ובניסיון שלך לפעילויות שונות ומגוונות אצלי…
    (כעולה חדש ישן בעצמי, אני מאוד מבין חלקים רבים מהדברים שכתבת)

    אתה עושה רושם של אדם שיש המון ללמוד ממנו, אתה פנוי לפעילות משותפת????

השאירו תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים


תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>