אורנים דוט קום – מגזין האינטרנט של מכללת אורנים

מאת: ליטל  הלל |

דיירי שורת הבניינים ברחוב שטיינברג בקריית אתא חוששים לחייהם. המבנים בהם מתגוררים נוטים על צידם במשך שנים ונקבע כי הם מסוכנים למגורים. המצב שנוצר – מורכב.  מצד אחד, העירייה והמוסדות הממשלתיים מסרבים לקחת אחריות אך מתריעים מפני סכנה. מצד שני, המשפחות והאנשים שלרובם הדירות הן הנכס היחיד, אינם מסוגלים להתפנות באופן עצמאי. הדיירים דורשים פתרון באופן מיידי וסבורים "זה רק עניין של זמן עד שיקרה אסון".

"אנחנו חיים בפחד, הבית זז והקירות רועדים. הבנות שלי רוצות כבר לעזוב את הבית. אבל לאן נלך? אין לנו מקום אחר לגור בו. אף אחד לא נותן לנו פתרונות. הרשויות הפקירו אותנו". כך סיפקה פרידה אגולניק, דיירת באחד הבניינים ברחוב שטיינברג.

פרידה אגולניק לא לבד. כמוה, עשרות דיירים החוששים לחייהם. ברחוב שטיינברג בקריית אתא עומדים מספר בנייני מגורים הידועים כמפגע בטיחותי לשוהים בהם. מדובר בבניינים שככל הנראה בשל בעיות הקשורות ליציבות הקרקע, החלו לשקוע ולנטות על צידם לפני מספר שנים. כתוצאה מכך, נוצר סדק של 40-30 ס"מ בין שני בניינים שהיו מחוברים. משמעות הדבר שאם המצב יימשך, כל אחד מהם ימשיך לשקוע והרווח ביניהם יגדל.

מלבד הליקוי הבטיחותי, הבניינים סובלים מהזנחה מתמשכת. בחדר המדרגות, ניתן להבחין בסדקים לאורך הקירות. חלק מהמרצפות שקעו, חלקן התרוממו ומזה שנים כתוצאה מהגשם יש נזילות ועובש. גם פיצוצים תכופים בצנרת הם דבר שבשגרה. בניין מספר 33 היה אחד הבניינים הראשונים לשקוע ולקבל צורה משופעת אשר גרמה לדיירים לפנות את בתיהם. בשנים האחרונות, גם הבניינים הסמוכים לו, שבין 27 ל- 31 החלו לשקוע בהדרגה.

הבניינים ברחוב שטיינברג נבנו בשנת 1971 על ידי חברה קבלנית בשם "בונר" שכבר אינה קיימת היום. המגרש עליו בנויים הבניינים נרכש באותה השנה על ידי משרד השיכון ובניית המבנה אושרה על ידי עיריית קריית אתא ועל ידי הוועדה המקומית לתכנון ובניה. תחילה, הדירות הוצעו למשפחות קשות יום ואוכלסו תמורת  שכירות מסובסדת באמצעות חברת "עמיגור" או חברת "שיכון ופיתוח". לימים, הן נמכרו לדיירים אף הם בעלי מצב סוציו אקונומי נמוך ובעיקר לעולים יוצאי אתיופיה ולעולים יוצאי חבר העמים.

בתחילת שנות האלפיים הבחינו דיירי בניין 33 שהבניין נוטה על צידו. הדיירים פנו לעירייה בבקשה לאבחן את מצבו. מהנדס העיר בר זיו פנה לד"ר אברהם פיזנטי, מהנדס יועץ ושמאי מקרקעין בכדי לבדוק ולהעריך את מצבו. המומחה התייחס בחוות דעתו לתהליך הטיפול בבניין וציין כי מאז שנת 1993 ראשי שיכון ופיתוח ומשרד הבינוי והשיכון היו מודעים לכך שהבניין שוקע ונוטה על צידו.

באותה שנה, הודיע אחד הדיירים למנהל מרחב חיפה והצפון בחברת "שיכון ופיתוח" על נטיית הבניין וזה השיב לדייר, כי החברה איננה אחראית לליקויים. ד"ר פיזנטי קבע בחוות דעתו כי "הבניין שקע והגיע למצב חדש, תוך כדי סיבוב חמור ואין שום הוכחה כי במצב החדש הוא נמצא במצב יציב…יש אפשרות ראלית ביותר שבשעת רעידת אדמה, ולאו דווקא חזקה, הבניין יטולטל והביסוס ימצא את עצמו במצב אחר. יש אפשרות כי השקיעות יגרמו לבניין להיסדק עד נזקים חמורים או הרס". בעקבות זאת, ד"ר פיזנטי וד"ר סמי פרידמן מהטכניון הכריזו על הבניין כמסוכן למגורים. מאז מנהלים הדיירים גם בשאר הבניינים, מאבקים נגד מוסדות המדינה.

שורת הבניינים הרעועים ברחוב שטיינברג.

כאמור, פינוי דיירים מאחד הבניינים כבר נעשה בעבר, עקב הלחץ מצד הגורמים המתריעים כי מדובר בבניין מסוכן והלחץ המשפטי. הראשונים לעזוב היו ארבעה עשר הדיירים מבניין  33 אשר פונו ממנו לאלתר. הבניין עמד נטוש מספר שנים ולפני מספר חודשים נהרס בידי העירייה. התהליך שהוביל לפינוי לא היה קל, והדיירים נאבקו בטחנות רוח בכדי להתפנות ללא הפסד כלכלי. תחילה, פנו לעירייה אולם זו הפנתה  אותם למשרד השיכון בבקשה לסייע להם למצוא דיור חלופי ולממן את ההוצאות הנלוות. כנראה גם שם חשבו שאין זה מתפקידם. לבסוף, הסכימו במשרד להשתתף בהוצאות הזמניות של המגורים החלופיים. כיום, הדיירים חיים בשכירות ומפסידים כסף על דירה שלא היו יכולים למכור או להשכיר.בני הזוג י' ור' (השמות שמורים במערכת) גרים כעשרים שנה בבניין 31. ארבעת ילדיהם נולדו כאן וזו המציאות איתה הם נאלצים להתמודד. "בהתחלה חשבנו לשפץ, להחליף ריצוף. אף אחד לא התייחס אלינו ואז כשכבר נזכרו היה מאוחר. הקורות התחילו לשקוע למטה ואז היה קשה לסדר את הרצפה ולשפץ את הדירה". היא מראה לי את הקירות הסדוקים במטבח, את הצינורות שמתפוצצים ואת הנזילות מהתקרה כתוצאה מהגשם.  "תראי, הכל מלא עובש ורטיבות. אבל מה שהכי מדאיג אותי זה הילדים. אני ישנה איתם בסלון כי הם מפחדים לישון לבד בחדר, הם מרגישים עקומים עם המיטה. כבר כמה פעמים הזזתי להם אותה וזה לא עזר".

בשנת 2008, הוגשה תביעה לבית המשפט המחוזי באמצעות עורכי הדין אלי הכהן ואורי סלעי, ונקבע כי האחראים למצב הבניין הם הנתבעים: עיריית קריית אתא, משרד השיכון וחברת "עמיגור". השופטת חייבה את הנתבעים לשלם כחמישה מיליון שקלים לדיירים. בפסק דין, הטיחה שופטת בית המשפט המחוזי ביקורת קשה על העירייה ועל המשרדים הממשלתיים, שמלבד להטיל את האחריות אחד על השני לא עשו דבר וסיכנו את חיי הדיירים. אולם, הנתבעים לא ויתרו והגישו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי לבית המשפט העליון, להעביר את הנושא לבוררות.

עורכי הדין של הדיירים טוענים כי היה ביכולתם של הגורמים השונים למזער נזקים: "כבר בשנת 1993, המוסדות היו מעורבים במצב הבניין אבל התעלמו מאותו דייר שהביא זאת לידיעתם והסירו אחריות. רק בשנת 2001 נזכרה העירייה לבקש את הסכמת משרד הפנים להרוס את הבניין ולא זו בלבד, אלא שגם לא חשבה להציע פתרון ממשי לדיירים. מה שאומר שכל המוסדות יחד היו שותפים למחדל".

זוג אשר התגורר בעבר בבניין סיפר: "עזבנו את הבניין יחד עם יתר הדיירים כי זו סכנת נפשות לחיות במצב כזה, היה נורא לחשוב מה יקרה לנו ולילדים אם היסודות יזוזו וכל הבניין יקרוס. עכשיו אנחנו מחכים מותשים שהסיפור הזה יהיה מאחורינו ונוכל להמשיך הלאה".

סיפורם של האנשים מבניין מספר 33 מעלה נקודה כאובה. רוב הדיירים החיים בבניינים ברחוב שטיינברג, הם בעלי מצב סוציו אקונומי נמוך. קשישים, משפחות קשות יום ועולים יוצאי אתיופיה ויוצאי מדינות חבר העמים, אשר אינם יכולים להרשות לעצמם עזיבה ללא סיוע חיצוני. למרות הרצון לעזוב, רבים מהם נרתעים בשל סיבות כלכליות. א' ומ' (השמות שמורים במערכת) רכשו דירה באחד הבניינים בבניין  תמורת 80,000 דולר. מ': "היום גם 25,000 לא מסכימים לתת עבורה". א': "חשבנו לעזוב אבל אנחנו לא יכולים  בגלל המשכנתה וההלוואה, יש לנו שלושה ילדים ואנחנו לא יכולים להרשות את זה לעצמנו. וגם מי יקנה דירה במצב כזה? אף בן אדם שפוי לא יתקרב לכאן".

מלבד אותם דיירים מבניין 33, שאר דיירי הבניינים נותרו מופקרים. המוסדות השונים, מסרבים לקחת אחריות. זאת, למרות חוות הדעת המקצועיות המבהירות כי רעידת אדמה עלולה להביא לקריסה מוחלטת.  באחד המכתבים שקיבלו מהעירייה נכתב: "אנו מוצאים לנכון לשוב ולעדכנכם בנוגע לממצאים החמורים של חוות דעת הנדסאית אשר קבעה כי המבנה שבו אתם מתגוררים הינו מסוכן לשהייה". הדיירים מצידם לא זקוקים לתזכורת, הם מכירים את המציאות הזו מקרוב.

שרה אוליאניק, דיירת באחד הבניינים מצביעה בידה על המרצפות העקומות בביתה: "זה פשוט מפחיד מה שקורה כאן, הבניין הזה עלול להתמוטט בכל רגע. במלחמת לבנון השנייה, כשסמוך לבניין נפל טיל, כולנו הרגשנו את הזעזוע והרעד, הדלתות נסגרו בחוזקה והקירות רעדו, חשבנו שזה הסוף. גם לפני כמה חודשים הייתה רעידת אדמה קלה, ישבנו בארוחת שבת כל המשפחה כשפתאום חשנו תזוזות משונות, הכיסא שעליו ישבתי החל להסתובב והבלטות זזו קצת, נלחצנו נורא".

לפני מספר חודשים אותה עירייה שמזהירה את הדיירים מפני קריסת המבנים, שלחה פועלים להרוס את בניין 33 שנותר שומם ומוזנח מזה שנים. מלבד המטרד הסביבתי שנגרם במהלך ההריסה, מסתבר שהיווה גם מפגע בטיחותי. פרידה הייתה מאלה שחשו זאת: "אף אחד לא הודיע לנו שמתכוונים להרוס את הבניין וכשזה קרה הרגשתי סיוט. כל יום שמענו רעש חזק  וההרס עם כל הדחפורים גרם לקירות לרעוד, כל הזמן התפללתי שלא יקרה כלום".

חדר המדרגות באחד הבניינים. מחכים שיקרה אסון?

חדר מדרגות באחד הבניינים. מחכים שיקרה אסון?

במכתב שנשלח לדיירים, ועליו חתום עו"ד חיים מלכא, היועץ המשפטי של העירייה נכתב: "אנו שוב חוזרים ומודיעים לכם כי האחריות לשלומכם ולשלום משפחותיכם מוטלת בראש ובראשונה עליכם… כפי שהודענו לכם, העירייה לא בנתה את המבנים ולא חלה עליה כל אחריות למצבם".  הדיירים מבחינתם מסרבים לקבל את ההודעה.

ביקשתי לשוחח עם מנכ"ל העירייה, בני חזן לבדוק האם חלה התקדמות בנושא והאם קיימות תכניות על הפרק. מנכ"ל העירייה טען כי "האחריות לפינוי מוטלת על הממשלה, משרדי הפנים והשיכון. בעבר הגשנו עתירה לבג"ץ נגד שר הבינוי והשיכון. צריך להפעיל עליהם לחץ ציבורי על מנת שייקחו אחריות ויסייעו כפי שהיה עם הבניין שפונה".

כפי שמסתמן, העירייה שוקלת לפנות את הדיירים מבלי להציע להם דיור חלופי. אך צריך לזכור שהאנשים המתגוררים בבניינים אלו הם בעלי רקע סוציו אקונומי נמוך ואם יאלצו להתפנות, אין להם אלטרנטיבות. חנה וויטלי יוספוב שמתגוררים בבניין 31 התייחסו לדברים: "לרובנו אין כסף לעבור לבית אחר. מי יקנה את הדירות שלנו? ראית מה קרה עם הבניין שפינו? וגם הם היום אוכלים קש. איפה נגור, ברחוב? העירייה לא עוזרת לנו למצוא פתרונות. פנינו לראש העיר אבל מתעלמים מאיתנו. גם כסף לעורך דין אין לנו".

החלטנו להפנות את הטענות לגורמים במשרד השיכון ולבדוק מה הצעתם בנידון. לטענתם, אין להם אחריות למצב. אולם, הודיעו כי יהיו מוכנים להשתתף בהוצאות הזמניות של פינוי הדיירים, בדומה לדיירי הבניין שפונה. במשרד הפנים טענו כי הנושא באחריות העירייה "למרות שאנו לא מחויבים מבחינה משפטית, הצענו להם סיוע כספי למימון שכר דירה לפנים משורת הדין". כשאני מפנה את התגובה לדיירים, הם טוענים כי לא פנו אליהם בהצעה כזו.

פרידה מביטה בייאוש בחדר המדרגות הרעוע שעל בסיסו בלבד עומד הבניין: "אני לא מבינה, צריך שיקרה אסון בשביל שהגורמים  האלה יתעוררו? עד שלא יהיה פה אסון, לא יעשו פה שום דבר".

נכון להיום לא נראה פתרון באופק והרשויות מגלות אוזלת יד ומגלגלות את האחריות מאחת לשנייה. בינתיים, הקרבנות שמשלמים את מחיר הפלונטר הביורוקרטי הם הדיירים שבכל רגע נתון, עלול הבניין להתמוטט על ראשם.

תגובות

תגובת עיריית קריית אתא: "המשך השהיה במבנים מסוכנים באחריות הדיירים בלבד מכיוון שהם בעלי הדירות. מתפקידו של משרד השיכון לסייע במעבר, העירייה אינה אחראית על מציאת פתרונות דיור.  אנו מנסים להימנע ממצב בו יוצא  לדיירים צו פינוי. אך, אם וכאשר משרד השיכון לא ימצא פתרון ולאחר מיצוי כל ההליכים נאלץ להוציא צו שכזה. יחד עם זאת, העירייה תפעל ברגישות לסייע לתושבים, כפי שהיה בעבר בבניין הסמוך.

בנוגע להריסת הבניין: ברחוב שטיינברג היה קיים מבנה שהיווה מפגע בטיחותי. בשל כך, העירייה ראתה לנכון לאשר היתר בנייה לקבלן פרטי שיפעל להריסת המבנה, זאת למען בטחון הציבור. למחלקת התלונות, במחלקת הנדסה ובמוקד העירוני לא התקבלו כלל תלונות בשל העבודות והרעש. אנו מתנצלים על עוגמת הנפש ואי הנוחות הזמנית שנגרמה לדיירים".

תגובת משרד הפנים: "משרד הפנים אינו אחראי לפנות דיירים מביתם, הסמכות לכך נמצאת בידי משרד הבינוי והשיכון".

תגובת משרד הבינוי השיכון: "העירייה והדיירים פנו לבג"ץ בנושא זה כנגד משרד הפנים הממונה על המחוז ומשרד הבינוי והשיכון. בית המשפט קיבל את הודעת המדינה לפיה נושא הטיפול במבנים מסוכנים נמצא באחריות העירייה והממונה על המחוז במשרד הפנים. בהתאם לכך, הממונה על המחוז אישר את בקשת העירייה לבצע את העבודות הדרושות לשם הריסת המבנים. לעניין התביעה של בניין 33, חלה התיישנות שלה, הדיירים ידעו על מצב המבנה בעת רכישתו. בזמנו, נרכש המגרש בידי המשרד  ולימים התגלו במבנים ליקויים בטיחותיים. הצענו חלופות כולל פינוי והשתתפות בעיקר המימון. ראוי לציין כי כבר בשנת 1994 הצענו למספר דיירים לעבור לדירות אחרות. בנוגע להסדרת הדיור החלופי עבור  הדיירים המתגוררים במבנים, נאמר בהודעה כי אלה זכאים לפנות לוועדת אכלוס עליונה במשרד הבינוי והשיכון, בבקשה לקבל סיוע בדיור. כל בקשה תיבחן לגופה בהתאם לכללי הסיוע, כמקובל במשרדנו".