מאת: רואן סלאלחה|
קם לי משנתי
כ-מוות שקם לתחייה.
זה זמן וכוחי בוגד בי
כ-מאהב שנוקם בבגידה.
מגרש את חושיי מעליי
ומכין את עצמי להצגה.
מלביש את חולשת גופי בצבעי חיי
ומשנן לתבונתי את השורה האחרונה.
עולה כ-גיבור מתוך אמת שקרי
צועד בגאווה , יושב בענווה
יורד כמפסיד ומחזיק בכאבי-
משתיק בכי – מעלה חיוך
ומתכונן לשינה.