הצטרפו אלינו בפייסבוק

עקבו אחרינו

28 מרץ, 2014 פורסם ב ספרות ושירה, קולטורה
אין תגובות

ללא כותרת

מאת: רואן סלאלחה |
 
לאבד כאחיזת אוויר בידיים
 לבכות כתינוק שרק נולד
 לברוח במשעול חייל שנורה ברגליים
 לקוות ,כמתבגר, שנופל מיד אחרי שנעמד.
 
אוצרות טבע נעים סביבי
מוקסם , מהופנט , מאושר.
 איומים בשפע מתישים אותי
 מאוים, מיואש, ממורמר.
 
לפעמים , האוויר הצח חונק את נשמתי
מונשם, מעולף, מיוסר.
לפעמים, נדקר בקוצי כרית ראשי
מוחרם, מאולף, מיותר.
 
כי הייתי ,ילד טוב , חיי את סיפורי
כי רציתי , להשיג את מה שנשאר-
 רק זכיתי בחבר אובדני.
 מבוקשי עכשיו -להשאיר לו –
 טעם להתעורר מחר.

השאירו תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים


תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>