הצטרפו אלינו בפייסבוק

עקבו אחרינו

26 אפריל, 2016 פורסם ב חינוך אחר
אין תגובות

שיעורי בית – למה בעצם?

שעורי הבית הם חלק אינטגרלי מתוכנית הלימודים במערכת החינוך בארץ. אבל האם יש קורלציה בין הרבה שעורי בית להצלחה בבחינות, למשל? שיר ישי טוענת, על סמך מחקרים שנעשו, שאין קשר כזה

שיר ישי

אני לא אשכח את הפעם הזאת בכיתה ג' שהמורה דרשה: "פתחו את החוברות, אני עוברת לראות מי עשה שיעורי בית". דממה מוחלטת פילחה את האוויר. תודה לאל שישבתי בסוף הכיתה ושזו הייתה רק שאלה אחת. הספקתי לקרוא ולענות עליה נכון וגם לזכות להיכתב בספר החיים של המורה (ככה לפחות זה הרגיש). את התחושה הנוראית שהרגשתי עד שהיא הגיעה אליי קשה לי לשכוח. הייתי תלמידה טובה, מאלו שתמיד מקפידים לעשות שיעורי בית ודווקא בפעם ששכחתי היא סיגלה לעצמה נוהל בדיקות.

נתינת שיעורי בית הינה מדיניות מקובלת ונפוצה במערכות חינוך בארץ ובעולם. תלמידים נדרשים ללמוד בעצמם מעבר לשעות הלימודים הפורמאליות. היום, בתור סטודנטית לחינוך אני שואלת את עצמי – אז למה בעצם?

ישנן אופנות מתחלפות ביחס לשיעורי בית. במאה ה-19 האמינו מחנכים שתרגול הוא דרך מעולה לאמן ילדים למשמעת. בשנות ה-40 של המאה ה-20  האמינו כי במקום שינון יש להעמיק את החשיבה באמצעות פתירת בעיות. האביס קופר, חוקר בארה"ב, פרסם מחקר ב 2006 המצביע על כך ש "אין עדות לכך שכל כמות שהיא של שיעורי בית אכן משפרת את ההישגים של תלמידים בבית הספר היסודי" (לא נערכו כמעט מחקרים על כיתות א'-ג'). חוקר נוסף בשם אלפי קורין (2000) ידוע כחוקר חריף ובולט במחקר החינוך בארה"ב וטוען שאין כל אישוש לכך שש"ב מקדמים את הלמידה וההישגים, למעשה הם גם לא משפרים הרגלים ומוטיבציה. לטענתו, הממצאים אינם מצדיקים את אובדן הזמן, המתח וההשקעה. באחד ממחקריו מתואר מבחן במתמטיקה שניתן לתלמידי כיתה ד'. אלה שלא הכינו שיעורי בית קיבלו ציונים זהים לאלה שהכינו במשך 30 דק'. הציונים ירדו אצל אלה שהכינו במשך 45 דק' ועוד יותר מכך אצל תלמידים שהכינו בממוצע במשך שעה שלמה.  התוצאות הגרועות ביותר היו אצל אלה שהכינו ש"ב שעה ויותר מידיי יום. כלומר: מעט תרגול שיעורי בית עדיף על פני תרגול מרובה או על חוסר תרגול.

אז למה בעצם? במערכת החינוך בישראל דוגלים בנתינת שיעורי בית ומאמינה שגם אתם עשיתם לא פעם בחייכם תרגיל או שניים. אני חושבת שפשוט קל להתעלם ממצאים מחקריים והרבה יותר קשה לעשות שינוי. אם התרגול ייעשה במסגרת השעות הפורמאליות, המורים יהיו נגישים לסייע וחווית הלמידה תהייה פורה יותר. כאשר מורה מטיל ש"ב הוא מכריח את התלמיד לפנות משעות הפנאי שלו ולהמשיך לעסוק בלימודים גם כשהוא כבר לא בבית הספר, כך עלולים להיווצר אצלו תחושות שליליות בנוגע להשקעה בלימודים. אני קצת פסימית באשר לשינוי גורף שיקרה באופן מידיי אבל אני כן חושבת שניתן לשפר את חווית שיעורי הבית. ראשית, להפחית בכמויות. שנית, לעורר תשוקה אצל התלמיד כמו נתינת משימות, בתדירות נמוכה, המאפשרות יישום של החומר הנלמד בדרך יצירתית ואישית וכן עידוד של הגשת שיעורי בית בקבוצות. כך חרדת שיעורי הבית תופחת, תלמידים לא ירגישו על דוכן הנאשמים אם לא הכינו שיעורי בית אלא להפך, יהיו נלהבים להציג את מה שייצרו בעצמם ומעל הכול – תהייה למידה משמעותית.

השאירו תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים


תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>