אורנים דוט קום – מגזין האינטרנט של מכללת אורנים

בתערוכה מעלים  על סדר היום את העובדה כי לאחרונה אנו עדים לירידת ערך ההשכלה בתחום המדעי הרוח והאמנויות ועליה במקצועות כמו כלכלה ומדעי המחשב

סטודנטים מן הפקולטה למדעי החברה והרוח באורנים השתתפו השבוע באירוע 'האומץ לראות', במסגרת האירועים הנלווים לתערוכה המדוברת "מות העורך" המוצגת עתה בגלריה לאמנות במכללה.

התערוכה, כמו האירוע, העלו על סדר היום את העובדה כי בשנים האחרונות אנו עדים לירידת ערך ההשכלה בתחום המדעי הרוח והאמנויות ועליה במקצועות כמו כלכלה ומדעי המחשב, הנחשבים משתלמים ומפרנסים הרבה יותר. במקביל לתהליך הזה אנו עדים לסדרת מקרים והתייחסויות לאירועי אמנות שבעקבותיהם רעש תקשורתי גדול, המדגיש את חשיבותם ומרכזיותם בציבור.

האירוע בגלריה כלל מופע הטחת שירה מפי לילי שחאדה, סטודנטית מקורס אוצרות, ופאנל בהשתתפות העיתונאי יאיר אסולין, פרופ' יערה בר און נשיאת המכללה, ד"ר הדס הירש דיקנית הפקולטה למדעי החברה והרוח, ד"ר איילת שמיר, ראש החוג לספרות וד"ר עופר קצ'רגין, ראש החוג לסוציולוגיה ואזרחות.

את האירוע והפאנל הנחה יוחאי אברהמי, ראש החוג לאמנות, שאמר:התערוכה מות העורך מתייחסת לצרות שלנו. התייחסות שעשויה להתפרש במובן המצומצם האגואיסטי האינטרסנטי הכלכלי -  או במובנים רחבים יותר. ירידת ערך לימודי הרוח, כפי שאנחנו (מי זה אנחנו?) חושבים כך, היא לא תופעה חדשה של השנים האחרונות. היא נמשכת על פני כמה עשורים, ומופיעה בגלגולים שונים לאורך התקופה.

הנטייה שלנו להאשים את המשטר היא טבעית והגיונית, אבל עלינו גם לקחת אחריות ולתת ביטוי תרבותי לקהל שלנו שמשתנה. בתנועה הקיבוצית, בה היה ברור וטבעי שמעל לכל סליק יש חדר חזרות ומתחת לכל אטלייה מתחבאת מרגמה. הפחד שלנו ממה שאנחנו רואים כהידרדרות מתמשכת על פני שני עשורים לפחות צריך להיות גם הפחד שלנו מעצמנו, שאנחנו לא מספיק מבינים את התפקיד של ״תרבות״ כמשהו שמאחד. לצערי גם אנשי תרבות עושים שימוש מקטב בתרבות.

סערת הספר על רומאו ויוליה המקומיים חושפת את הבעיה במערומיה: לא קראתם את הספר עד הסוף, כלומר, אם הייתם קוראים הייתם נרגעים.

אני שמח שלמרות הקשיים והפחד, אנחנו מתבוללים התבוללות משותפת של למידה ויצירה  ואני מאחל לכולנו להמשיך כך.

בדבריו על הידלדלות מדעי הרוח אמר יאיר אסולין "לא צריך להאשים רק את השלטון, אנחנו כפרטיים, ברחנו, עצמנו את העיניים, כי העולם לא פשוט, לא נוח. לא קל להסתכל פנימה, לשאול שאלות. התרגלנו שיש 'עורך' שמכוון אותנו, והוא מחליט מה טוב ומה לא. אפשר להתמכר לזה, אבל אפשר גם אחרת. זה התפקיד של המורים,  לחנך לעסוק ברוח, לעסוק בתוכן ולא רק בצורה.

בדברי הסיכום שלה אמרה נשיאת המכללה כי כל העוסקים במדעי הרוח חייבים שיהיו להם השתוקקות וחוסר סיפוק מתמיד, אם אין תשוקה – אל תלמדו מדעי הרוח, לכו תעשו משהו אחר."