אורנים דוט קום – מגזין האינטרנט של מכללת אורנים

ברק מטס, סטודנטית במסלול מלח

אז קוראים לי ברק מטס, ואני בת. 23 וגרה בכפר ורדים.

כיום אני עובדת כמרכזת שבט בצופים, שבט עפר, בכפר ורדים. השבט מונה כ- 400 חניכים החל מכיתה ד' ועד כיתה י"ב.

אני בעצמי גדלתי בתנועה, ובשבט הזה ספציפית החל מכיתה ד'. אך בתחילת י"ב פרשתי ולא סיימתי כראוי את השנה האחרונה בתנועה. החלטתי שאת השנה האחרונה שלי במסגרות המוכרות לי אני מעדיפה להשקיע בלימודים, מה שבפועל לא קרה, ובחברים.

אם עלי להיות גלויה אגיד שאת שנתי האחרונה בתנועה סיימתי בכעס, ובאכזבה. אך למרות זאת, המשכתי לאהוב את התנועה, ולראות אותה כגוף משמעותי, מעצים, אשר מקנה לכל נער ונערה הזדמנויות אין קץ לפיתוח עצמי אישי וכלל חברתי.

אם נתחיל מהתחלה בשביל לעשות פה סדר- נולדתי במושב בצת. חונכתי, גדלתי, התפתחתי ולמדתי בקיבוץ גשר הזיו. בגיל שבע עברנו לגור במושב בית שערים ולמדתי בנהלל. בכיתה ד' עברתי לכפר ורדים ומאז ועד היום אני כאן.

בזמני בכפר ורדים לא היה תיכון, ולכן עד כיתה ט' למדתי במסגרות החינוכיות בישוב ובתיכון עברתי ללמוד בבית ספר 'אורט מעלות' במעלות, בשונה ממרבית חבריי שעברו ללמוד במנור כברי. ואז, סופסוף בגיל חמש עשרה יצאתי מכפר ורדים לעולם הגדול והתחלתי בתהליך יציאה מהבועה של כפר ורדים!

בתיכון במעלות גיליתי דברים מרעישים שטלטלו את עולמי- החל מהורים גרושים כולל נישואים שניים של הורים, אם חד הורית ואחים למחצה ועד חבר לכיתה שסרב בכל תוקף לדבר עם אמו.

בסוף כיתה י"ב החלטתי שאני לא רוצה לעשות שנת שירות, בשונה מחבריי, והתגייסתי לצבא. שירתתי שנתיים מלאות כמאבחנת פסיכוטכנית בלשכת הגיוס טבריה. פגשתי מגוון רחב של אוכלוסייה על כל גווניה השונים, וסופסוף, והפעם באמת- תודה לאל, התחלתי את תהליך היציאה מהבועה של כפר ורדים אל העולם הגדול.

לאחר שחרורי המיוחל עשיתי מילואים; ופסיכומטרי, וברגע של בלבול וחוסר תשומת לב מצאתי את עצמי על מטוס בדרך ללונג בראנץ', ניו ג'רזי, ארה"ב. שם טיילתי, עבדתי כאופר, למדתי וגרתי במשך שנה וחודש.

לאורך כל השנה הזו, בקצה השני של העולם, רקמתי לעצמי תכנית מאוד מפורטת ומסודרת, על כל פרטיה השונים בנוגע לחזרתי ארצה- מה אעשה והיכן.

התכנית הייתה לעבור לעמק חפר, לקיבוץ בחן ולעבוד בפנימיית טוקאייר.

אך שוב ברגע של התבלבלות וחוסר תשומת לב משוועת מצאתי את עצמי חזרה לבושה בחאקי. ועניבה.

בצופים.

לאחר חשיבה מעמיקה עם עצמי, על למה עשיתי את זה לעצמי, ולמה חזרתי למקום התובעני הזה, הבנתי שאני פשוט מאמינה בו. פשוט מאמינה באפשרות של אתה תהיה אתה, ואני אהיה אני. לך יהיו את דעותייך ואמונותייך ולי יהיו את שלי. ולמרות כל זה, ובזכות כל זה- נוכל יחד לגשר על הפער שבנינו. הרי אין באמת הרבה חוכמה בלעשות שלום עם המאמינים באמונותיי. הצופים היא תנועה המאפשרת ואף מעודדת ריבוי דעות ושיח עליהן. מעודדת עשיה חברתית ולקיחת אחריות חברתית, ואם עלי לתמצת זאת- הצופים היא תנועה המאגדת את עיקרי ערכי.

לתנועה יש עוד דרך ארוכה, אך זה הדבר שמוביל אותי-

אני מאמינה כי ביכולתנו לשנות. ולהשתנות. להשתנות ולשנות.

ולשם השינוי המיוחל- הן העצמי והן החברתי, עלינו להיות נוכחים.

כי אם לא ננכח איך נש(ת)נה?