הצטרפו אלינו בפייסבוק

עקבו אחרינו

11 נובמבר, 2015 פורסם ב מה בקמפוס, מל"ח חולמים חינוך
אין תגובות

קיבוצניקית עירונית

לירון אבנת, סטודנטית במסלול מלח ובמכון לאומנות

 

אני לירון אבנת, בת 29, חיה בקיבוץ העירוני משעול שבנצרת עילית, קיבוץ של בוגרי תנועת הנוער "המחנות העולים".  בעבודתי החינוכית אני אחראית על מועדוני נוער ועבודה עם נוער בהדרה ובסיכון, בתנועת הנוער (המחנות העולים).  אני מלווה צוותי מדריכים  ומובילה תהליכים חינוכיים ואירגוניים ליצירת מערכת מתאימה ורלוונטית לעבודה עם קהל היעד הזה.

בשנים האחרונות פתחנו מועדוני נוער לצד המחנה (סניף) התנועתי, בפריפריה ובשכונות מוחלשות. זאת בכדי ליצר אופי פעילות מזמין יותר לבני הנוער הגרים בשכונות אילו.  עם התרחבות הפערים הכלכליים במדינת ישראל , קריסת מעמד הביניים והפיכתן של אלפי משפחות עובדות למשפחות החיות מתחת לקו העוני , מספר הולך וגדל של ילדים ונוער נכנס לקטגוריה של  ילדים ונוער בהדרה וסיכון. נסיבות חיים אילו הופכות את ההגעה לפעילות בלתי פורמאלית לכמעט בלתי אפשרית. המחסור הכלכלי, הצורך לעזור בבית , החשיפה למקורות סיכונים מציפים אותם. היכולת שלהם להתפנות רגשית וטכנית, לעשייה בלתי תכליתית-חברתית-חיובית נמוכה מאוד.  עלינו, כאנשי חינוך הפועלים בחברה הישראלית, לשנות ולהרחיב את אופי הפעילות בכדי ליצר מקום לילדים, ילדות, בני ובנות נוער אילו. לתת להם בית להיות בו ילדים, בית בו יש חוקים ברורים, אך מותר גם לטעות. בית שמאפשר להם לחלום הכי גבוה שהם יכולים. אני מחויבת  להם. למענה אמתי לחיים שלהם, לצרכיהם הפיזיים, הרגשיים והנפשיים שלהם. מעל הכול לתת להם התחושה כי הם בעלי ערך בעולם הזה. וכי יש להם אפשרות אמתית לשנות את חייהם.

אַחֲרָיוּת / אגי משעול

          בֶּחָצֵר הָאֲחוֹרִית1

          פּוֹרֵחַ הַיּוֹם

          (לְיוֹם)

          הַקַּקְטוּס הַזֶּה שֶׁשְּׁמוֹ

          לֹא יָדוּעַ לִי

          וְאִם אֲנִי לֹא אֶרְאֶה אוֹתוֹ

          מִי יִרְאֶה?

אם אנחנו לא נראה את הילדים והילדות האלו, ביום של מסוגלות, הצלחה, התמודדות, עשייה  וביום של קושי, מרכבות וכישלון – מי יראה?

הגעתי  ללימודים באורנים בכדי להמשיך להתפתח כאשת חינוך, לפגוש גישות חדשות לעשייה החינוכית בחברה הישראלית ולפגוש מחנכים ומחנכות כמוני. אני חושבת כי  אנשי ונשות חינוך חייבים ללמוד כל הזמן, להכשיר את עצמם, להרחיב אופקים, לנתח ולהשתמש בחוויות המפגש עם הנוער ללימוד עצמי וקבוצתי. המפגש עם הנוער מציב לנו מראה לעצמינו , לבחירותינו, לחיינו. חשוב לי להצליח להסתכל בה באומץ ובכנות. לדעת לראות גם את הטעויות  ואיתן ולהמשיך לגדול ולצמוח.

אני לומדת במסלול מלח ובמכון לאומנות.  השילוב בין השניים מאתגר, אך מבחינתי הוא משלים. האומנות היא דרך, נוספת לחינוך, לחקור ולהבין את העולם שסביבי, לבקר אותו ולהיות מושפעת ממנו, בהמשך גם במה משמעותית להביע את דעתי ומחשבותיי עליו.

השאירו תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים


תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>