אורנים דוט קום – מגזין האינטרנט של מכללת אורנים

בחינת מעמדו של המורה הישראלי בסדרות הנוער מגלה תמונה לא הכי מעודדת

עידית יוקר קמינר

זהו סיפור מרתק, סיפור של נציגות או אולי נכון לומר היעדרות.

סיפור שיש לו הרבה מאוד מסר עבור כולנו, כזה שיש לו השלכות על עתידה של מערכת החינוך הישראלית, הן ברמה הכלכלית, והן ברמה הציבורית. סיפור העוסק בשיווקה של תדמית המורה, וככזו, יש לה השפעה מאוד גדולה כיצד נתפשים המורים בדעת הקהל הישראלית.

אתם בוודאי שואלים את עצמכם על מה אני מדברת?
אני מדברת על ייצוגם של המורים בסדרות הנוער הישראליות.  אם אתם תוהים כיצד כל אלה משפיעים על ציבור המורים בישראל, אתם מוכרחים לשאול את עצמכם מספר שאלות:
1. האם הילדים שלכם צופים בסדרות נוער באופן קבוע?
2. האם גם אתם כהורים, צופים ביחד איתם אפילו באופן חלקי בסדרות אלה?
3. האם אתם סבורים כי יש לסדרות אלה השפעה על ילדכם כתלמידים?
4. כיצד צפייה בסדרות אלה משפיעה עליכם ועל תפישתכם את המורים?
5. האם "שיווקה" או "מכירתה" של תדמית המורה בסדרות הנוער הישראליות משפיעה על דימויו של המורה בקרב הציבור הישראלי?

אני רוצה להזמין אתכם למסע קצר במחוזות השמורים לבני הנוער אך חשובים לא פחות לכל מי שמתעניין ורוצה לראות כיצד משפיע ייצוג הולם או בלתי הולם, על דעת הקהל.
מוכנים?  קדימה אנחנו מתחילים.

המורה אז והיום

בעבר נחשב המורה כאוטוריטה, בסמכות הבלעדית של המידע, ומי שמעבירה לתלמידיה את הידע הרלוונטי האיכותי ביותר. בסדרות הנוער של שנות ה90 מהמאה ה20 רואים זאת בצורה ברורה- מורה היא סוכנת ידע, היא האחראית על התלמידים והסמכות העליונה והבלתי מעורערת עבור התלמידים. לא היו הרבה מאוד תכניות נוער שהיה בהם ייצוג מורים (וגם זה אומר משהו) אך כאשר אלה היו נוכחים הייתה להם נציגות אוהדת ומחבקת מצידה של המדיה הטלוויזיונית.

היעדרותה של נציגות המורים מסדרות הנוער השונות מעידה גם היא על מגמה שיכולה להיות בעייתית. למורים יש הרי חלק מרכזי ביותר גם בחיי היומיום של הילדים\תלמידים מכיוון שאלה מבלים שעות רבות  בבית הספר. בנוסף לכך המורים גם אחראים על חינוכם של התלמידים והעברת הידע והמסרים החינוכיים.

אם אלו הם פני הדברים, הרי שלמורים יש מקום מאוד מרכזי וחיובי בחייהם של התלמידים. לכן, חשוב מאוד שתהיה נציגות של המורים גם בסדרות הנוער. על אחת כמה וכמה חשוב שהם לא רק שלא ייעדרו מהמסך, אלא גם יוצגו בצורה הולמת הראויה למקצוע שלהם.

הכול עניין של זמן

אחת מסדרות הדגל של שנות ה90 אשר יש לה הדים עד היום, אשר עסקה בעניינים של נערים ונערות בגיל ההתבגרות, תוך שימוש בבית הספר כתפאורה מרכזית לפעילות והאינטראקציה שביניהם הייתה הסדרה "עניין של זמן".
בסדרה זו ניתן לראות כיצד יש הערכה של התלמידים למורים, איך הם קשובים להם, כיצד יש יחסי הערכה מצד התלמידים למורים וכיצד המורים נתפשים לא רק כנושאי הלפיד של הידע אלא גם כמחנכים, מובילי דעה, לעיתים גם חברים ולעיתים גם הכתף עליה יכולים התלמידים להישען או לבכות.

הקפיצה הגדולה לסדרות של שנות האלפיים

הילדים של שנות ה2000 שונים לחלוטין מאלה שנולדו בשנות ה70 או ה80 של המאה ה20. מדובר בילדים ובני נוער שהם הרבה יותר חשופים למידע ולידע העצום שיש ברחבי האינטרנט. בני נוער אלה הרבה יותר חשופים לטכנולוגיה ומחשבים ומגלים ידע והמון תושייה בתחום המידע. מצד שני רואים כיצד הם הרבה יותר חופשים ומשוחררים לעיתים חצופים  ועם המון קשיי קשב וריכוז וחוסר יכולת לשבת לרגע בשקט. מדובר בקפיצת דור וחצי שעשתה קפיצת דרך משמעותית גם בתחום הלמידה.

"זבנג" וגמרנו- רצח אופי לתדמית המורה

איור 2 זבנג- סדרת נוער כובשת ומצחיקה. תמונה מתוך האתר המולטי יקום של אלי אשד

הסדרה זבנג, שנכתבה על ידי אמן הקומיקס המוכשר אורי פינק, היא למעשה סדרה מלאה בחן והומור. הסדרה משתמשת הרבה מאוד במוטיבים סטריאוטיפים והגחכה של הדמויות המשתתפות בה החל מהחנון וגאון המחשבים, מלכת הכיתה היפה, הג'ינג'י המעצבן והסוטה וכוללת גם את סטריאוטיפ המורה.

במקרה של זבנג ניתן לראות כיצד הסדרה הטלוויזיונית משתמשת בהגחכה בהומור ובציניות מרושעת כלפי המורים (במקרה הספציפי- המורה ענוגה זעפני). גם השם אינו מקרי וגם הליהוק של גבר שבא להציג את המורה בצורה מכוערת ומגוחכת. בסדרה מוגת המורה בצורה סדיסטית, גרוטסקית, מרושעת, צעקנית שנהנית להטיל ערימת שיעורי בית על תלמידיה.

רוצים להתרשם מרצח האופי של המורים? כל הפרטים בלחיצה על הסרטון הבא:

ראש גדול- החיים של התלמידים בבית הספר ומחוצה לו

אחת הסדרות הכי פופולריות בקרב בני הנוער כיום, אשר מציגה את בני הנוער בסיטואציות שונות ובמצבים שונים, הקשורים ל:גיל ההתבגרות, מערכות יחסים שבינו לבינה ועוד היא הסדרה "ראש גדול". בסדרה זו מוצג מר אלחנן ברדוגו (שבתחילת דרכו הוא סגן מנהל והופך לבסוף למנהל בית הספר) כדמות צעקנית, גרוטסקית, בעלת פוני שמנוני, לבוש הדוק וקפדני בחליפה עם עניבות לא תואמות, וטונים גבוהים שמייצרים סוג של השלטת טרור ופחד על התלמידים. גם דמותו של אלחנן, המנהל המזרחי, הצעקן, המגוחך, הרווק הנצחי שמקדיש את מיטב זמנו לניהול בית הספר היא דמות מוקצנת. יש פה שימוש בהגחכה ציניות והומור כמו גם שימוש בסטריאוטיפים, על מנת להעביר מסרים. בפועל, מה שקורה הוא שדווקא כל אלה פוגעים במעמדם של המורים כאשר אלחנן, למרות היותו מנהל בית הספר, מייצג את המורים של בית הספר.

אז מהו מעמדו של המורה כיום?

אם נסתמך על הנתונים שמולנו ועל התקשורת, נכונה לנו הפתעה לא נעימה. מעמדם של המורים הוא נמוך מאוד, אולי אפילו נמוך מים המלח. גם אם יש למדיה הטלוויזיונית כוונה ליצר שינוי אמיתי באמצעות שימוש בהומור וציניות על מנת שהמסרים יופנו אל החלונות הגבוהים (שר החינוך ועוזריו) הרי שיש כאן פגיעה אנושה בדימוי החברתי של המורה הישראלי. ניתן לראות עד כמה אנושה הפגיעה בדימוי המורים בישראל עצם העובדה שהם מפרסמים מאמר שלם באתר הסתדרות המורים ששואל את השאלה החשובה הבאה :
" למה מרבית המורות בחינוך בערוצי הילדים זוכות בעיצוב דמות גרוטסקית ומטופשת ומה זה אומר עלינו?"    (הקישור למאמר השלם בלחיצה כאן).

גם אם נעצום את עינינו לא נוכל להתכחש לאמת. נראה כי מעמדו של המורה הישראלי הולך ועובר פיחות. אותו פיחות ניכר גם בכמות הייצוג של המורים במדיות השונות ובמדיה הטלוויזיונית בעיקר, כמו גם הדימוי הקיצוני והשלילי של המורים בסדרות הטלוויזיה השונות ובסיקורים התקשורתיים שאינם מחמיאים להם.

כל אלה הנם לעניות דעתי אור אדום ותמרור אזהרה לחברה הישראלית, חברה שמחפשת התפתחות וקידמה טכנולוגית מצד אחד, אך רומסת במו ידיה את מי שאמונים על חינוכם של הדורות הבאים: ילדינו ובהמשך גם ילדיהם. חומר למחשבה!