אורנים דוט קום – מגזין האינטרנט של מכללת אורנים

אנה הס יצאה, במסגרת משלחת של מחנכים מהצפון, לביקור בבתי הספר השותפים באנגליה והיא חזרה משם עם לא מעט תובנות על איך מערכת החינוך בארץ צריכה להראות

אנה הס

משלחת מחנכות (ומחנך) מהגליל יצאה בתחילת החודש לאנגליה. מטרת המשלחת הייתה לשמר קשרים בין בתי ספר בגליל לבתי ספר יהודים באנגליה, כאשר לכל בית ספר בארץ יש בית- ספר שותף באנגליה. בית- הספר שלנו- "אנה פרנק" בסאסא שותף של בית ספר יהודי בליברפול והייתה לי הזכות להיות חלק ממשלחת זאת.

טסנו ללונדון שם עברנו סמינר יחד עם המורות והמורים מבתי הספר השותפים, הכרנו אחד את השנייה וחלקנו רעיונות לשיתופי פעולה. לאחר מכן כל צוות הצטרף לבית- הספר השותף שלו בלונדון, מנצ'סטר או ליברפול(כאמור אנחנו נסענו לליברפול).

לראות את התלמידים והתלמידות שם בהחלט השאיר אותי בפה פעור. התלמידים והתלמידות לבושים בחליפה מחויטת שכוללת חולצה מכופתרת, עניבה, ג'קט וחצאית/מכנס(בהקשר זה לדעתי יש לתת לתלמידים והתלמידות לבחור איזה חלק תחתון עליהם ללבוש).

התלמידים והתלמידות מחכים בכניסה לחדר של המורה בשתי שורות ולא נכנסים עד שקוראים להם. ראוי לציין כי לכל מורה יש כיתה משלו והתלמידים הם אלו שמסתובבים בין החדרים ולא המורים. כאשר המורה מגיעה היא קוראת להם ליישר את השורות, לאחר מכן הם נכנסים בצורה מסודרת לכיתה וממלאים את השורות על- פי הסדר.

באחד השיעורים בהם צפיתי אחד התלמידים צייר על דף, בלי לדבר חלילה. המורה הגיעה אליו, לקחה את הדף, העירה לו ולאחר מכן שאלה: "מה עם סליחה גבירתי"? והוא אמר "סליחה גבירתי"- זה אולי נשמע מאולץ, אך בארץ אם המורה הייתה אומרת דבר כזה לתלמיד הוא כנראה היה צוחק או עונה בגסות רוח. מקרה נוסף היה כאשר אחד התלמידים ענה למורה משהו שלא היה קשור לשאלתו לגמרי- המורה עצר והסתכל עליו, בלי לומר מילה… לאחר מספר שניות התלמיד אמר "סליחה, אדוני" ורק לאחר מכן המורה הרשה לעצמו להמשיך. מיותר לציין שהתלמיד התנהג למופת כל השיעור.

מלבד הנהלים היה מדהים לצפות בשיעור שלם בו אין דיבורים, התלמידים קשובים, עונים לשאלות המורה רק בהצבעה ואינם מתפרצים לא לדברי המורה ולא לדברי חבריהם. כאשר מדברים בארץ על זמן השיעור נטו תמיד מורידים את הדקות בהן יש הפרעות, או עד שמצליחים להרגיע את התלמידים ולהכניסם ל"מוד" של למידה, אך באנגליה כל השיעור היה מוקדש ללמידה, למידה אמיתית.

אני לא מצפה שתלמידיי יקראו לי בשם משפחתי, גבירתי או אפילו המורה, אך אני בהחלט הייתי רוצה לראות יותר כבוד כלפי המורים בקרב התלמידים בכלל ובקרב ההורים בפרט. אני חושבת שהתרבות והחינוך ההורי משחקים כאן תפקיד חשוב. אשמח לראות שינוי מערכתי בו ההורים והמורים יעבדו ביחד על מנת ליצור חינוך טוב יותר.