הצטרפו אלינו בפייסבוק

עקבו אחרינו

4 מאי, 2015 פורסם ב תחקיר עיתונאי
אין תגובות

עולם של חלומות שבורים

 

לא מעט נערות ונשרים צעירות חלמו על קריירה של דוגמנית בשלב כזה או אחר של החיים. סביב חלום זה נבנתה תעשייה שלמה המנצלת אותן. עדן עיני חושפת בתחקיר שלה איך זה קורה ומציעה דרכים איך לא ליפול בפח

עדן עיניעדן

"הרבה אנשים אומרים שאני חייבת ללכת לדגמן, שיש לי נתונים. אף פעם לא רציתי לדגמן. פשוט חשבתי שזו דרך טובה לעוד הכנסה." אמרה לי נטלי (26) וישר לקחה לגימה נוספת מהקפה החם. הרגליים הארוכות של נטלי נושאות אותה לגובה של 1.75 מטר, והשיער הארוך שלה – אי אפשר לפספס אותו. עמוק בלב אני תוהה אם זה באמת עניין של "כסף מהצד" או ניסיון להגשים חלום קטן. הרי זה טמון בכולנו, הרצון שיכירו בנו, שמישהו יזהה אותי ויגיד "את הדבר הבא". אך מה קורה כשתעשייה שלמה נבנית על חלום כזה שפשוט עתיד להישבר? נטלי, סטודנטית לסיעוד בשנת הסטאז' שלה כאחות בבית-החולים איכילוב מסובבת הרבה ראשים אחריה. עם מראה אקזוטי וגובה מרשים אי אפשר לפספס אותה. החברה סביבה דוחפת אותה לתעשייה. "את חייבת ללכת, את ממש מתבזבזת" אמרה לה אחת הלקוחות בבית הקפה שהיא ממלצרת בו כדי לסיים את החודש. רק בגיל 26 החליטה נטלי לנסות, מה יש לה להפסיד?!

היא קבעה פגישה בסוכנות דוגמנים בין הגדולות בארץ. הסוכן שישב מולה התלהב והעריף מחמאות. נטלי סיפרה לי כיצד הלב שלה פעם מהתרגשות. הסוכן צילם אותה בווידאו ובתמונות סטילס, ואמר שהיא בדיוק מה שצריך בשוק, ותצליח להשיג קמפיינים בקלות. היא יכולה להיות הדבר הבא. נטלי שהייתה באופוריה הרגישה על גג העולם. הסוכן אמר שכדי לקדם אותה היא צריכה  שיהיה לה "בוק מקצועי", ושאצלם בסוכנות זה עולה 5000 ₪, אבל בשבילה, מפני שהוא רואה בה פוטנציאל הוא יעשה את זה ב 2500 ש"ח. בלי לחשוב פעמיים שלפה נטלי את הכרטיס אשראי. "זה היה נשמע לי הגיוני. רק שחזרתי הביתה הבנתי את גודל התרמית".

כששמעתי את הסיפור של נטלי משהו לא הסתדר לי במשוואה. בחורה יפה כמו נטלי צריכה לשלם סכום אסטרונמי לבוק? ועוד בסוכנות דוגמנות?

שיחה עם אלה אוזן, צלמת אופנה מהמובילות בתעשייה, חשפה מחדלים רבים שהסוכנויות הגדולות מפעילות על בנות צעירות "הם מעריפים מחמאות, ושמאחוריהם מתנוסס שם כה גדול מאוד קל ליפול לרשת הזו". אוזן, שמצלמת באופן עצמאי מספרת כי לא פעם נחשפה לבנות שנפלו ברשת, ששילמו סכומי עתק וקיבלו "בוק מקצועי" והחלום נשאר שם, על מדף מעלה אבק. "בתעשייה צלם מקבל 300 ש"ח ליום צילום כשביום צילום הוא מספיק לצלם 4 דוגמניות. תוסיפי לזה איפור ושיער ואת אולי תגיעי ל 500 ש"ח, אבל 2,500 זה פשוט גנבה."

"ומה קורה עם הבנות האלה אחרי שהן משלמות?" אני שואלת אותה כדי לנסות לחבר את החלקים של הפאזל. "הסוכנויות הגדולות לוקחות את הכסף, מצלמות בוק בינוני מאוד ומשאירות את הבנות המסכנות בהמתנה. הרי, לאותם סוכנויות יש טאלנט אחד או שתיים שהם ה'מאנימייקר' שלהם, אין להם זמן להשקיע בבנות אנונימיות." מסבירה לי אוזן.

יצאתי לחפש סוכן שיסביר לי את פשר המצב. רפי עגיב, בעל סוכנות טאלנטים קטנה, מנסה להסביר לי "את צריכה להבין" מסביר לי רפי, "האינטרס של סוכנויות גדולות הוא לקחת אחוזים מהעבודות של הדוגמניות. אבל מה קורה שיש רק אחת או שתיים שהן ממש מצליחות? נכון מאוד, מצרפים עוד אנשים בסכומים אסטורנומים, מפזרים הבטחות שווא, ומשאירים את אותם אנשים לבד".

מה היית ממליץ לבנות שרוצות להיכנס לתעשייה?

"חשוב שבנות במיוחד אם הן צעירות ילוו על ידי אדם בוגר שהוא אובייקטיבי ומסוגל לקרוא בין השורות. התעשייה היא תעשייה מאוד דורשת ויוצרת סטנדרטים שמשפיעים בהמון רבדים על הנערות. לא כל אחד מתאים או מתאימה, ולכן חייב להיות עניין של מודעות עצמית. במידה ובאמת יש משהו מיוחד צריך לדעת לאן לנתב אותו. יש אנשים עם לוק מיוחד שמתאימים לצילומי פנים, יש כאלה שהם "רגילים" לגמרי ויכולים להיות נהדרים לפרסומות, וכמובן שיש את ז'אנר דוגמניות המסלול".

אחרי השיחה עם רפי התחלתי לעשות סדר בדברים. קיימות סוכנויות רבות בארץ שהן הוגנות ולא לוקחות שקל לצילומי בוק או לחתימת חוזה, ויש אפילו סוכנויות שאפשר לצאת מכל חוזה בכל זמן שרק רוצים. לטאלנטים ולדוגמניות שלהן, הן מזמנות אודישנים לפי הסגנון שלהן ולוקחות אחוזים רק אם הם מתקבלים.

אז רגע לפני שרודפים אחרי חלום שעשוי להישבר, הנה מספר דברים שחשוב לעשות לפני:

-        להיות אמתי עם עצמי אם באמת "יש לי את זה".

לצערנו בעולם של היום "זה" מצטמצם יותר ויותר והופך לנחלת אנשים מסוימים מאוד בתעשייה. עולם הפרסום מחפש חומר אנושי שגובל כמעט בפלסטיק, אז לא לקחת את זה אישי, אלא להבין שזהו עולם מעוות שאינו מייצג כמעט 90% מהקהל שלו.

-        יש סוגים רבים של "זה".

נכון, צריך להיות משהו מיוחד, אך מה קורה אם יש בי משהו מיוחד מסוים? יש נישות בתעשייה שמאפשרות פריצה בכל מיני תחומים – קמפיינים של איפור, מידות גדולות, משחק וריקוד. אלו דברים שהם נכס לכל אדם ויכולים להיות נכס משמעותי שיכול להכניס אתכם לתעשיית הפרסום.

-        בדקו את השטח.

רצוי לשלוח במייל תמונות שלכם לפני המפגש עם הסוכנות, ולבדוק אם אתם מתאימים לסוכנות. לכל סוכנות יש את המאפיינים שלה. בררו לאיזו אתם הכי מתחברים. אם הם עונים בשלילה, אין טעם להיפגע. לפחות הם הוגנים ולא לוקחים מכם כסף לחינם.

-        "הכינותי מבעוד מועד".

קחו בחשבון שגם אם מצאתם את הסוכנות שרוצה אתכם, עדיין תזדקקו לתיק עבודות או בוק. אם הסוכנות לא עושה את זה מטעמה תצטרכו למצוא צלם שיעשה את זה עבורכם. סכום של בוק נע בין 500-300 ש"ח. יותר מזה זו גנבה.

נטלי סיפרה לי שכשהבינה את גודל המרמה שהסוכנות הגדולה הפילה אותה בה, החליטה לבטל את הסכם הצילומים לבוק ורצתה את כספה בחזרה. בסוכנות טענו שכבר שיבצו לה יום צילום, ולכן הכסף לא יחזור במלואו. מתוך 1200 (בלא מע"מ) חזרו רק 800.

החלטתי לאזור אומץ ולקפוץ לאותה סוכנות גדולה בעלת "שם" מפורסם. מזכירה יפה ומטופחת הזמינה אותי לשבת ושאלה איזה קפה אני מעדיפה ממבחר הקפסולות הגדול שהיה מונח על המדף.

כל המשרד נראה כמו פרסומת אחת גדולה, עם תמונות גדולות של נערות, אולי פחות מגיל 17, מצולמות בעירום חלקי על הקירות. אחרי המתנה של 20 דקות שגרמו לדימוי העצמי שלי לצנוח לאפס, הגיע סוכן מתוקתק, מגולח ומסורק כמו שרק סוכן דוגמניות יכול להיות. אנחנו יושבים במשרד הגדול שלו. אני שואלת אותו איך זה הגיוני שבנות צריכות לשלם כסף רב כדי להיות חלק מהסוכנות? "תראי", מנסה הסוכן לפשט לי את הבעיה "אין מה לעשות, בשביל להיות חלק משם גדול כמו שלנו צריך לשלם. גם הגדולות ביותר בתעשייה שמו את כספן כדי להיות מצליחות. זו הקרבה שצריך לעשות. לא כל אחת מתאימה להיות אצלנו ולכן חשוב לנו שמי שכן תקבל את הבוק המקצועי ביותר שמתאים לסגנון הסוכנות שלנו. בסופו של דבר, השם שלנו לא נוצר לבד, עבר מקצועי גדול מאוד עומד מאחוריו. ומי שמתאים לה להיות חלק תעשה את ההקרבה הזו".

אני בבית הקפה שנטלי עדיין ממלצרת בו, וכנראה גם תמשיך למלצר בתקופה הקרובה. אחרי שקיבלה החזר קטן מהכסף שאבד החליטה לחכות מעט עם הקריירה החדשה, "אין לי סכומים כאלה עכשיו, אם יהיה לי מזל אולי מישהו יגלה אותי", אומרת נטלי בחצי חיוך ציני חצי אמת עצובה.

אני לוגמת מהקפה החם ונזכרת בילדות קטנות שפעם עשיתי להן בייביסיטר. איך נתתי להן לשחק לי בשיער ולאפר אותי כאילו הייתי הבובה שלהן. הן התמוגגו מיצירת המופת שלהן, עם מדבקות על הפנים ואודם על המצח. היופי בעיניהן לא היה מושווה לכלום. הייתי פשוט יפה.

בעולם מתוקן בפרסומות נראה אנשים אמתיים, טיפה אובר-וויט ואולי עם קמטים. נראה אנשים בכל הצבעים והגבהים. נראה אנשים שמחים. כי בעולם מתוקן כולנו נהיה יפים בלי השוואות. זהו החלום השבור שלי.

השאירו תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים


תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>