אורנים דוט קום – מגזין האינטרנט של מכללת אורנים

הסערה שפרצה בעקבות אירועי טקס הזיכרון במכללת אורנים, חרגה, לדעתו של אבי ונונו, מגבולות הלגיטימיות כאשר חלק מהסטודנטים, במקום לנהל ויכוח לגיטימי פנים מול פנים מול חבריהם שהיו אחראים להקראת אותו קטע,  בחרו פשוט בדרך של בריונות ברשת

אבי ונונו

בריונות ברשת אצל ילדים היא אחת התופעות המדאיגות ביותר. בשנים האחרונות אנו עדים להתעללויות רבות ומגוונות במרחבי הרשתות החברתיות הכוללות אלימות מילולית, איומים, חרמות ואף הטרדות מיניות, המתבצעות כלפי ילדים ועל ידי ילדים. כבר זמן מה שאני מנסה להבין כיצד תופעה מכוערת זו הצליחה לחצות גילאים ושכבות באוכלוסייה.

השיר הוקרא על ידי חברי האגודה, לא עוד דמות בלתי נגישה מעבר למסך מחשב, אלא חבריהם לספסל הלימודים של אותם מתנגדים. על כן, כל שעליהם היה לעשות זה לגשת לחברי האגודה ולהטיח בפניהם את טענותיהם ורגשותיהם כלפי השיר.  או אז, אולי היה קורה הדבר הבלתי ייאמן אותו אנחנו רוצים להנחיל לדור הבא, דו שיח פנים מול פנים, כזה שבו אחד אומר את דבריו והשני מגיב לו, הבעות פניהם משתנות, כל אחד מרגיש את כאבו של השני, הטונים יורדים, המילים כבר לא ננעצות כמו סכין בלב, מגיעים לפשרה, אולי התנצלות, אולי לא.ביום שלישי האחרון הבנתי משהו. לאחר שאחד מחברי אגודת הסטודנטים באורנים הקריא בסיום טקס הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, קטע משירו של בוב דילן "אדוני המלחמות" (בתרגום חופשי של יהונתן גפן). בחירת השיר ומילותיו פגעו, בין אם מוצדק או לא וזה לא משנה, ברגשותיהם של חלק ניכר מהסטודנטים הלומדים באורנים.

אבל לא כך היה הדבר. הורים ומחנכים לעתיד, הגיעו לביתם או פשוט התחברו לרשתות החברתיות באמצעות הסמארטפון בעודם נמצאים במכללה והחלו מחפשים דם וירטואלי. חלקם תקפו ישירות, פצעו ושרטו כל איבר חשוף של חבריהם עד אשר הביאו לכדי דימום. אחרים חיכו כמו הציידים המהוללים, הכרישים, וברגע שאפם חש את ריחו המשכר של הדם הוירטואלי תקפו בכל הכוח. אליהם הצטרפו גם סטודנטים שאינם אלימים מילולית בדרך כלל, אך גילו במהרה כמה היד קלה על המקלדת. הנה מספר ציטוטים נבחרים:

"הלוואי שתמותו אתם במקום החיילים" (הורה ומחנך לעתיד)

"כולם צריכים להחרים את חברי האגודה עד אשר הם יתפטרו" (מחנכת בהווה ובעתיד)

"סטודנטים קראו למות של חיילים ועוררו סערה" (כותרת באתר חדשות גדול, שציטטה את אחד הסטודנטים במקום את האמת)

התקווה

תם הטקס

נ.ב: הטקס אולי תם אך החיים ממשכים, ואולי הגיע הזמן לספור עד אלף ולא עד עשר לפני שלוחצים על המקלדת, כי מאיתנו לוקחים דוגמה הדור הבא.