אורנים דוט קום – מגזין האינטרנט של מכללת אורנים

מעיין מור יוסף מנסה להבין מדוע נבחר דווקא דם להבחין בין העבריים למצרים בסיפור יציאת מצרים

מעיין מור יוסף

וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת, עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם, וְרָאִיתִי אֶת-הַדָּם, וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם (שמ' יב' 13)

למקרא פסוק זה איני יכולה שלא לתהות – מדוע דווקא דם?

למה נבחר דווקא הדם לאות שיבחין בין העבריים למצרים? האם זה מה שהעם הזה צריך בתחילת דרכו, כשהוא עוד מגבש את מרכיבי הזהות שלו – דם כסממן לביתו?!

דם נקשר בתרבות המזרח הקדום במעשי פולחן שונים ואף שימש למעמד של כריתת ברית, לאות מחויבות הדדית. האם רוצה ה' לסמן את הברית שהוא מחדש כעת עם עמו ישראל? זהו פתרון לא סביר, מפני שחידוש הברית יתרחש במעמד הר סיני. חוץ מזה, יש לנו כבר טקס כזה – ברית מילה, שם הדם הוא של הילד הבא בברית ישראל בעצמו ולא של שה כמו בפרקנו.

דם נקשר, הן בתרבויות עתיקות והן בימינו, במוות ("דם על הידיים" וכו'). בנוסף, הדם נחשב טמא ועל כן התורה אוסרת על אכילתו (השחיטה הכשרה כוללת אף תהליך של כיסוי הדם). בהיות העם היהודי בגלות נקשר שמו בעלילות דם שונות ומשונות, אשר המרכזית בהן האשימה את היהודים בשחיטת ילדי הנוצרים ושימוש בדמם להכנת מצות. אנו אומרים על אדם שלוקח סיכון מיותר ועתיד להביא על עצמו רעה "דמו בראשו".

מה רצה ה' לומר לנו בבחירתו דווקא את הדם? תהייתי נותרה, בינתיים, ללא מענה.