אורנים דוט קום – מגזין האינטרנט של מכללת אורנים

אור גולני רוזיו, סטודנטית במסלול מל"ח ומחשבת ישראל

אני נשואה ללירן, גרים בברקן (בקרוב בחריש), ולומדת כל יום משהו חדש.

את דרכי בחינוך הבלתי פורמאלי התחלתי בחניכה בתנועת הנוער בית"ר. בשלב מסוים התנועה עברה טלטלה גדולה, וסניף המעו"ז בישוב שלי נסגר. שנתיים לאחר מכן, בגיל 15, החלטתי שאין דבר העומד בפני הרצון ופתחתי אותו מחדש. משם הרומן רק ממשיך…

מצאתי את עצמי נלחמת בין חלום ילדות, רפואה, לבין אהבה אמיתית, תנועת הנוער והחינוך. זנחתי את הרפואה והעתודה, והמשכתי לשנת שירות. התגייסתי לקורס מ"כיות, יצאתי לקורס קצינים, עברתי לחיל חינוך – למחו"ה אלון וסיימתי כמד"ר בגדנ"ע.

לא היה לי צל של ספק שאעבוד עם אנשים, אבל לא היה לי מושג איך ומה – חינוך? הוראה? טיפול?

טסתי לדרום אמריקה, נהניתי מכל רגע, ובאמצע הטיול הבנתי שחינוך ואני זה לכל החיים. בדרך כזו או אחרת, פורמאלי או בלתי פורמאלי, קבוצתי או פרטני, זה פשוט מי שאני. קיצרתי את הטיול, סידרתי את הניירת, הגשתי טפסי קבלה והתחלתי ללמוד במכללת לוינסקי.

אחרי שנה וחצי הרגשתי שמשהו לא שלם, משהו חסר לי. במקרה חבר טוב סיפר לי על מל"ח. החלטתי לקרוא קצת על התוכנית, והחלטתי שאני הולכת על זה. מפה לשם, שבוע אחרי שהסמסטר התחיל, מצאתי את עצמי לומדת במכללת אורנים.

היום אני לומדת במל"ח ומחשבת ישראל – שני חלומות במקום אחד. עובדת בתנועת הנוער בית"ר בתפקיד רכזת מחוז צפון (קריות – בית שאן וצפונה). רוב היום תמצאו אותי בנסיעה, בין מעו"ז למעו"ז, בין פגישה לפגישה, ובדרך כלל בטלפון.

אני חושבת שהדבר המשמעותי ביותר במעבר למכללת אורנים ולתוכנית מל"ח הוא האנשים שלומדים בה.

חלומות לעתיד?

החלום הראשון הוא להישאר משמעותית בסביבה שאני נמצאת בה, לחולל שינויים ולתת הזדמנויות, גם אם הם רק בפיסת השמיים הקטנה שלי.

החלום השני והגדול ביותר הוא לפתוח מרכז חינוכי-טיפולי, שנותן הזדמנות, שפתוח, ושמתאים לכול.